פסטיבל הקצב הישראלי. ביום חמישי שעבר בצוותא, היה ערב פנאן שבפנאן גם אם לא היה אירוע נטול בעיות. את רוב הביקורת ספגו האריות שעלו לבמה עם לפטופ במקום מתופף ופצחו במבחר קאברים ומחרוזות סיקסטיז שנתנו פיל כללי של חתונה. מצד שני, ככה נראה המופע של האריות בשנים האחרונות. צריך לתת להם את הקרדיט על כך שמכל הלהקות שהתחילו איתם, הם היחידים שעדיין מופיעים פחות או יותר באופן סדיר. אי אפשר היה לקיים ערב שמוקדש לתקופה בלעדיהם, והאופציה ההגיונית היחידה לשלב אותם במופע היתה לתת להם לפתוח את הערב. גם עוזי פוקס שסגר את הערב איכזב בסט קצר מדי, אבל ברגעים היפים, והיו רבים כאלה, עברה תחושה שבאמת היה פה שמח לפני שנולדתי. זה קרה בעיקר בהופעות של שלמה מזרחי, שהציג פאואר טריו מפואר עם אלי טובול (תופים) ואלי טרגן (בס), ניגן מבחר קטעים משובחים של הבמה החשמלית (וכמובן, שני קאברים בלתי נמנעים להנדריקס) ובזו של דני שושן והרכב מכונת הזמן שלו. עם איסר טננבאום מרוקפור שהלם בתופים, הופעת נימוסין של חיים רומנו, ומחיאות כפיים נלהבות מצידו של עמי טרייביטש -מתופף הצ’רצ’ילים המקורי - שישב בקהל. שושן נתן סט מרהיב מחומרים של הצ’רצ’ילים. כצפוי הוא הבריק בעיקר בקטעים “שלו”, כלומר חומרים מתוך תקליטי ג’ריקו ג’ונס שבהם הוא היה הזמר במקור, וקצת חיפף כשנדרש לשירים מהתקליט הראשון ולToo much in love to hear, תקליטון הבכורה של הצ’רצ’ילים שהושר במקור על ידי רוב הקסלי. אבל אחרי שהעיף את תקרת צוותא עם Ethiopia וMare tranquilitatas, באמת שזה קטנוני לבוא אליו בטענות. האיש לא איבד גרם מהעוצמה והדיוק שלו והוא עד היום אחד מזמרי הרוק הגדולים ביותר שלנו. עוד תגובות, תמונות ורכילויות מהבקסטייג’ הצפוף של צוותא תמצאו בפורום ת. פסיכדלית בתפוז וגם אצל גבי, בפוסט שהוקדש למופע.

לא הלכתי לצוותא רק כדי לבלות, אלא גם למענכם - קוראי זה מסתובב הנאמנים. בעזרתם של אדון מועדון היקר (אף שלא כיבד אותי בערק) ועוזי פוקס, קיויתי אולי לגלות עוד שבב מידע על להקת ריבולבר הבריטית, על התקליטון הבודד שהקליטה בישראל לפני שהתפרקה, ועל אייב אורצ’ובר - קלידן הלהקה ההיא, שנשאר בארץ לאחר פירוק הלהקה, היה חבר בעוזי והסגנונות וכתב מחצית משירי המחזמר קפוץ.

התקליטון הנדיר של ריבולבר הוא פנינת פסיכדליה לא ידועה,שעם השנים צברה מעמד אגדי בקרב אספנים ישראליים. את התקליטון עצמו רכשתי לפני כמה שנים אבל איש לא ידע לומר לי מה בעצם הסיפור האמיתי שמאחוריו. להקה בריטית, לא רעה בכלל, שהקליטה תקליטון אחד ויחיד דווקא בישראל? זה נשמע ביזארי לגמרי. ומה שמוזר עוד יותר הוא שגם כיום, כשניתן באמצעות האינטרנט למצוא מידע כמעט על כל מי שאי פעם הקליט איזה פיפס, אין ברשת ולו מילה אחת על התקליטון או הלהקה. פשוט כלום.

עוזי פוקס לא הוסיף לי הרבה מעבר למעט שידעתי מתוך הביוגרפיה של עוזי והסגנונות במומה, אבל תרם טיפ אחד חשוב - אייב, סיפר, חי כיום בקנדה. חיפוש קצר בגוגל על השם אורצ’ובר בקנדה הוביל אותי ישר למקום הנכון. מה אתם יודעים, לאיש יש אתר. אייב אורצ’ובר, כך הסתבר, מופיע כיום כפסנתרן וזמר במועדוני לילה, קרוזים וכדומה, ברחבי אמריקה הצפונית. שלחתי מייל מנומס, והוא ענה תוך פחות מיום, מופתע מאד מזה ששמו עדיין מעורר עניין בישראל. למחרת, בעודו שוהה בקריבים במסגרת איזה גיג, הוא התקשר כדי לערוך ראיון טלפוני ארוך ומרתק בו סיפר לי לא רק על ריבולבר אלא גם על ימיו בעוזי והסגנונות, על קפוץ ובכלל על ארבע השנים שבילה כאן. עכשיו, בפעם הראשונה, אני שמח מאד להציג בפניכם את סיפורה המלא והמדהים של להקת ריבולבר, הישר מפיו של האיש.

אייב אורצ’ובר, ברנש יהודי מלונדון שבכלל היה סטודנט לפיזיקה ולא ממש חשב על קריירה של מוזיקאי, התחיל את דרכו המוזיקלית כגיטריסט חובב ובאמצע שנות ה-60 היה חבר בלהקת סקיפל מקומית. ב-67 הוא קיבל הצעה להצטרף ללהקה חצי חובבנית של חבר’ה יהודים מלונדון. חברי ההרכב היו דיוויד פרנקס בגיטרה מובילה, אלן סטוקמן בשירה וגיטרה, וריימונד מוריס בבס. הם קראו לעצמם האריסטוקרטים וניגנו בלונדון בסופי שבוע, כי לכולם היו עבודות אחרות. אורצ’ובר היה כאמור גיטריסט אבל האריסטוקרטים היו זקוקים דווקא לקלידן ואייב עשה הסבה. ההופעות שלהם התבססו אז בעיקר על קאברים לביטלס וללהקות אחרות מהתקופה כמו ההוליס. המפנה בסיפורם של החברים החביבים מלונדון הגיע ב-69 כשהקלטה שלהם התגלגלה ארצה והגיעה לאוזניו של נהג מונית בת-ימי, שבפרץ של יזמות החליט להביא אותם לארץ להופעות.

זה היה אמור להיות סיפור של כמה שבועות. הרביעייה הגיעה לישראל והשתכנה בדירה בבת ים. עכשיו הם כבר נקראו ריבולבר, שם שבאותם ימים מוכי ביטלמניה היה בו די כדי לעורר עניין. להשלמת ההרכב גויס מתופף ישראלי בשם ניסים כהן. בזמן שהיו כאן הקליטו חברי ריבולבר את התקליטון היחיד שלהם, כשבכסא המפיק יושב סטן סולומון - זמר קנדי שכבר היה בארץ מאמצע שנות ה-60, היה חבר בלהקת קצב חיפאית בשם הסיינטס ובאותו זמן אייש את עמדת הזמר המוביל בצ’רצ’ילים. התקליטון שיצא בהד ארצי כלל שני שירים. בצידו הראשון קטע מקורי בשם Imagine - פנינת פופ פסיכדלי אופייני לאותם ימים שמתאפיין בתפקיד אורגן דומיננטי של אייב. את השיר כתב למעשה אלן סטוקמן, אך הקרדיט על גבי הלייבל ניתן לכל חברי הלהקה, כולל המתופף כהן. בצידו השני של התקליטון הופיעה גרסת כיסוי בלוזית לשיר של הביטלס - I’m down. לזמן מה הכל הלך סבבה. החברים הופיעו והתערו קצת בסצינת הרוק המבעבעת של דרום תל אביב, ואפילו חשבו להישאר קצת. הם לא העלו בדעתם איזו קטסטרופה עומדת ליפול עליהם.

במומה נכתב בקצרה שהלהקה התפרקה לאחר שחבריה נפלו קורבן לשוד מזוין. אייב מתאר זאת כך: “היינו בבית, בדירה בבת-ים. היה אז חבורה של עבריינים שהטילה טרור בשכונה ולילה אחד אחד מהם הגיע אלינו. פתאום פרץ לדירה שודד חמוש, לבוש מדים של חייל, עם גרב ניילון על הראש ותת מקלע ביד. הוא התחיל לצעוק - ‘את הכסף, תביאו את הכסף!’. נכנסנו לפניקה מוחלטת. ממילא לא היה לנו כמעט כסף. מתוך הבהלה רצנו לחדר האמבטיה והתחבאנו שם. השודד ירה דרך הדלת של האמבטיה והרסיסים ניתזו מאריחי החרסינה. דיוויד נפצע ברגל וביד. המסכן מעולם לא התאושש באמת מהמקרה הזה. נצמדנו לרצפה בפחד עד שאחרי כמה דקות נהיה שקט. השודד ברח מהדירה, ובדרכו החוצה נתקל בואן של הלהקה וירה גם עליו. מי שנהג בואן באותו זמן היה טוני פרייס, שגם היה כותב שירים ואחר כך כתב תמלילים לעוזי והסגנונות. התפתח ביניהם איזה עימות ואיכשהו השודד, שהיה כנראה די שלומיאל, הצליח לפספס את טוני ואת כלי הנגינה שהיו בואן אבל ירה לעצמו ברגל. הוא נמלט, מדמם, ומכל מקומות המסתור בעולם הגיע דווקא לדירה שבה שהתה להקה אחרת - העכבישים. שם מצאו אותו השוטרים שפשוט הלכו לפי שובל הדם שהשאיר אחריו”.

האירוע הטראומטי הזה שם קץ לסיפורה של ריבולבר. החברים החליטו לחזור הביתה והלהקה התפרקה. אייב, שדווקא רצה להישאר, עזב את דירת הבלהות ועבר באופן זמני להתגורר אצל המתופף מאיר ישראל. אחר כך גר קצת אצל עוזי פוקס, ולבסוף שכר דירה באיזור התחנה המרכזית יחד עם בחור בשם שאול אילן (יתכן שמדובר בבמאי הקולנוע שאול אילן? אייב לא ידע לומר עליו דבר מלבד העובדה שהוא בנו של פסל נודע). בדיוק אז היה האמרגן דני יצחקי עסוק בהרכבת סופרגרופ על בסיס להקת הסגנונות אותה ניהל מאז הקמתה בסוף 68. להרכב שכלל את מאיר ישראל, הגיטריסט אבי קרפל, ונגן הבס רפי שוורץ צורף עוזי פוקס, שהתבלט כסולן השמנים והרזים והכוכבים החדשים. אייב קיבל הצעה להצטרף להרכב החדש כקלידן, ובסופו של דבר כתב ועיבד את רוב החומר לאלבום של הלהקה החדשה - עוזי והסגנונות. אבל את הסיפור הזה, ילדים, נשמור לפרק הבא.

Revolver - Imagine.mp3
Revolver - I’m down.mp3

Revolver - Imagine / I’m down, 1969
לייבל: הד ארצי
מס. סידורי: 45-654
פורמט: 7″ 45 RPM
מיקס: מונו
מפיק: סטן סולומון

תודה רבה למועדון הרוק הישראלי, לעוזי פוקס וכמובן לאייב אורצ’ובר על העזרה בכתיבת הפוסט.

מגניב לכם? למה שלא תצטרפו לרשימת התפוצה של זה מסתובב ויהיה לכם מגניב בכל פעם מחדש?

הפעם יש לי משהו קצת אחר בשבילכם. זה התחיל בלהקה ישראלית מסתורית, וכשהמסתורין התפוגג מעט הסתבר שמדובר בחיה עוד יותר אקזוטית - להקת רוק ערבית. ובכל זאת, שני השירים של ה-Cedars היו כל כך מצוינים והיתה פה איזו נקודונת ישראלית אז אמרתי יאללה, ברוח המזרח התיכון החדש, הפיוס ההיסטורי ואחוות העמים שגדלנו עליה בשמוץ, נכניס אותם תחת קורתנו הדלה ולו כדי לפתוח את האוזניים ולגלות שגם מעבר לגבול היו כמה אנשים שידעו מאיזה פלסטיק עושים פדל דיסטורשן, ועוד בסיקסטיז.

מעשה שהיה כך היה: חברתנו פופטארט המליצה לי לבדוק קטע שיוחס ללהקה ישראלית ופורסם בפוסט הזה של בלוג המוזיקה chocoreve. זה ברנש צרפתי, אם אני לא טועה, שמעלה בוטלגים ודיסקים אאוט-אוף-פרינט ונדירים לסוגיהם. הוא אמנם חוטא פה ושם גם באיזה ריליס רשמי, אבל עיקר החומר הוא באמת הקלטות לא רשמיות של הופעות, אאוט-טייקים וכאלה. לאיש יש ללא ספק טעם מעולה ולא פחות מכך, מידה בריאה של אובססיביות. בזמן האחרון, למשל, הוא מגלה חיבה גדולה לולווט אנדרגראונד, ומעלה בסיטונות בוטלגים שלהם. מה שאומר ששווה להוסיף אותו לסיבוב הבלוגים הקבוע (רק ששמתי לב שהלינקים שהוא נותן מתים נורא מהר, וצריך מזל וזריזות כדי לתפוס את הדברים השווים). בפוסט דנן הוא שיחרר אוסף מתוך סדרת אוספי הביט / גאראז’/ פסייח האימתנית Pebbles. בדיסק הזה, מס’ 12 בסדרה, קובצו 27 שירים של להקות קצב בדגש על העולם שמחוץ לציר האנגלו-אמריקאי השגרתי, וביניהם כאמור, גם קטע אחד שיוחס (בטעות, כפי שיסתבר) להרכב ישראלי.

עוד לפני שהלכתי לבדוק מה הסיפור של הלהקה העלומה, הזדרזתי לשמוע את השיר. Hide if you want to hide התגלה כפופ פסיכדלי ביטלסי מובהק אבל עם הטיה מזרחית עזה. במקום גיטרה סטנדרטית הוא בנוי על ריף עקשני של עוד או שאולי זו בכלל גיטרה שנשמעת כמו עוד. בכל אופן כל העסק נשען על חטיבת קצב יעילה במיוחד וממעל מסתלסלת לה מלודיה ערבית למהדרין. השירה באנגלית מצוינת, בטח ביחס לג’יבריש שהיה הסטנדרט בלהקות קצב ישראליות מהתקופה ההיא. בסך הכל די מתקשר לחלק מהדברים של הצ’רצ’ילים. קצת כמו Subsequent finale, אבל בלי הנטיה המתקדמת, או כמו כמה דברים שברי סחרוף הצליח לזקק משהו כמו שלושים שנה מאוחר יותר.

או, עכשיו זה כבר מעניין. אז מה, להקה ישראלית אבודה? אמרנו כבר שלא בדיוק. מסתבר שהתקליטון אמנם יצא בישראל, אבל ה-Cedars היו דווקא להקה לבנונית, מה שמסביר לא רע למה הם נקראים “הארזים”. לא מצאתי מקור ממש מהימן למידע אודותיהם אבל הסיפור כמו שהצלחתי לחבר אותו מפה ומשם הוא שהלהקה התחילה להקליט ב-66 בביירות, וקיבלה חוזה הקלטות בחברת Decca הבריטית. הסידרס הקליטו ארבעה תקליטונים עד שדקה זרקו אותם בסופו של דבר ב-69. חלקם יצאו באנגליה, ואחד לפחות גם בישראל. Hide if you want to hide היה התקליטון השני שלהם והוא יצא בישראל, ב-67, זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים. לפי אחת הגרסאות שמצאתי, הפצת התקליטון נעצרה עם פרוץ המלחמה. נשמע מוזר אבל לכו תדעו מה היה באמת. בואו נגיד שלהקת פסייח לבנונית שמוציאה תקליטון רוק בישראל כשעוד בקושי יש פה סצינה מקומית זה לא הרבה יותר הגיוני. כשהמשכתי לחפש עוד חומר עליהם מצאתי גם את השיר שהיה מצידו האחר של התקליטון - For your information, והוא לא רק נשמע עוד יותר טוב מקודמו, יותר כבד ופסיכדלי ומעוטר בליין עוד היפנוטי לגמרי, אלא גם צלצל לי באופן מעומעם מאד כמו משהו שכבר שמעתי פעם. האם גם השיר הזה הופץ בארץ, או שאולי היו לזה גרסאות כיסוי מקומיות? יגידו הותיקים. אני מצידי, אסיים את הפוסט הזה בציטוט של אורי אבנרי מתוך הנאום שאיתו פתח את אירוע “פסטיבל הקצב הישראלי” בסינרמה בנובמבר 68. (בין הלהקות שהופיעו שם היו גם “המוסקיטוס” הפלסטינים). הקצב הוא תרבות בינלאומית, הוא אמר שם, אין צורך לדעת אנגלית כדי להבין את שפת הביטלס, אין צורך לדעת ערבית כדי להבין את שפת הלהקה הערבית ממזרח ירושלים… הנוער הישראלי הוא חלק מהנוער העולמי, הוא מושיט את ידו לצעירי כל העמים. הוא יתרום את תרומתו לתרבות הדור הצעיר, דור הקצב. אמן טו דאט.

The Cedars - Hide if you want to hide.mp3
The Cedars - For your information.mp3

1.3.2007: עדכון: אלי פיכמן הוסיף פרטים מעניינים ותיקונים וגם שלח תמונה. הנה התוספת שלו (בצירוף תודתי העמוקה, כמובן):
בתגובות ציין מתי כי הלהקה הוציאה בישראל “תקליטון נוסף”. אז האמת היא כדלקמן: הלהקה לא הוציאה בישראל את התקליטון שהעלית לאתר. מדובר בתקליטון שיצא בתורכיה. התקליטון הזה יצא במקור באנגליה ב1968, גם כן על ידי חברת DECCA מספר קטלוגי F22720. מיד אח”כ הוציאה הלהקה את התקליטון (I LIKE THE WAY/I DONT KNOW WHYׂ(F 22772ׁ. שנה לפני כן אכן נקראה הלהקה בשם SEA-DERS. במסגרת זו היא הוציאה את הסינגל שעליו מדבר מתי F 22576. באותה שנה הוציאה הלהקה אי פי אנגלי למטרות יצוא (DFE-R 8674). התקליט הזה נדיר במיוחד. באופן מוזר ומדהים החליטה חברת התקליטים הישראלית PAX להדפיס כאן אי פי זה עם 4 שירים -

1. UNDECIDEDLY
2. THANKS A LOT
3. BETTER LOVED
4. CAUSE I DO CARE

כל השירים נכתבו על ידי הצמד חדד ועזורי (מה שאולי מכוון לכך שמדובר בחברה יהודים).
על פי אינפורמציה בדוקה שהגיעה אלי, אזי גדי ז”ל, הבעלים של PAX, חשב בטעות כי מדובר בלהקה הפסיכדלית THE SEEDS והחליט להדפיס את האי פי בישראל! תקליטון נדיר מאוד שנמצא ברשותי ושמספרו הקטלוגי הינו ISEP 2024 (בתמונה).

2.3.2007: הנה שני שירים מתוך התקליטון שאלי דיבר עליו, ותודה למתי ג’י ששלח לי אותם:

The Sea-ders - Thanks a lot.mp3
The Sea-ders - Undecidedly.mp3

4.3.2007: זה ממש משמח שהפוסט הזה הפך לסוג של אירוע מתגלגל, ובכל פעם נחשף עוד פרט מסיפורה של הלהקה המעניינת הזאת. הקורא MODULO1000 קישר לדף באתר Popsike ובו פרטים על עותק של התקליטון הנ”ל שנמכר באיביי לפני קרוב לשלוש שנים. אז הוא נמכר בסופו של דבר בלא פחות מ-300$. הטקסט שצורף לדף המקורי באיביי, נותן מעט פרטים על חברי הלהקה וגם מפרט קצת בעניין הסיפור העקום של הדפסת התקליטון שלהם בישראל: