"קסטה". המילה הזאת לבדה משרה אווירת אבק. קסטה זה מכסה שבור, קסטה זה TDK-D90, קסטה זה לכתוב עם היד את שמות השירים בפונט שקרוי על שמך בלבד, כתב היד שלך; "טיימס ניו אתה". קסטה זה האבק שלך? שיהיה.
ככה זה תמיד מתחיל עם קסטות; מישהו אמר למישהו, מישהו העביר למישהו וזה עובר הלאה. זה כמעט ולא קיים, לשונית, באף מדיום אחר. המקריות הזאת שקשורה לשמועה, לשמועות. זה תמיד היה (ולא יחזור) "הגיעה אלי קסטה". לא תקליט, לא דיסק ולא קובץ mp3. הגיעה אלי קסטה. וככה זה הגיע גם אלי – מחבר טוב שקיבל אותה מאיזה בת דודה מעירוני א. 'זקני צפת'. קסטה.

הזמנים ההם היו עם ריח חדש
לפעמים אתה הולך ברחוב ופתאום מריח משהו שהאף שלך לא היה מורגל אליו. וכמו דמות קומיקס שמובלת אחרי שובל הריח, אתה נכנס לבית ממנו יוצא התבשיל.
נניח, ל"רוקסן".
במבט לאחור, כמו בכל מבט לאחור, כל תקופה נראית כסוף עידן תמימות, אבל נראה שזה מתלבש טוב במיוחד על תחילת שנות ה-90. עירוני א' הייתה אז סיאטל הישראלית, ורוקסן היה ה-מועדון של הרוק הישראלי. כל הלהקות הופיעו שם, כל תחרויות הרוק היו שם, כל ההחתמות נעשו שם וכל הבירות נמזגו שם. וכן, כל הפירפורים של אחרי זה, פירפורי מוות נוסח 'מות התקופה' גם פורפרו שם; מתנגדי הטכנו נצמדו לרמקולים בערבי "מוות לטכנו" שהתקיימו ומיאנו להשלים. אבל לפני זה סיאטל פרחה, תל אביב ביעבעה, ודימויים על חולצות פלאנל הרסו יותר חולצות מכל מכונת כביסה. והיה מאור כהן.
בגלל תחלופות רציניות בכל העמדות, הפכה זקני צפת עם השנים ל"מאור כהן וזקני צפת" (הגירסה האלנבית לאריק ברדון והאנימלס? נניח). אבל בהתחלה בהחלט היתה שם להקה. ארבעה חברים מעירוני א' שאהבו לעשות רעש ולהקליט אותו בטייפ דאבל-קאסט. מאור כהן בשירה, יוני בן טובים על הבס, אורן לוטנברג גיטרה ועדיאל פורטוגלי על התופים. שלא תחשבו- אני חוטא ברומנטיזציה, אין ספק. היו ברוקסן להקות טובות מהם: איפה הילד הצליחו יותר, תערובת אסקוט הושמעו יותר, הקספרים סימפלו, ורעש היו פנטסטיים בדרכם. אבל היה משהו דווקא בזקני צפת שפרץ החוצה בהשפרצה נערית שבדיוק תאמה את הזמנים ההם.

"השיר הבא מוקדש לשחר, שהוא הבן של שמעון, שהוא האבא של צורי מהאולפנים. גם לרינגל, קח, קח, קח"
ההופעות שלהם היו תוהו ובוהו. סטייג' ג'מפינג, פוגו עצבני, סטנד-אפ בין שיר לשיר, ופדאל וואו ווא פתוח עם טראבל תמידי. מגוון השירים לא היה רב, והתבסס על אילתורים ועל שירי הקסטה. לימים היו אלה שירי האלבום הראשון. רובם ככולם שמרו על אותו הצביון של הקסטה. הציטוט שלמעלה בעצם מראה את העניין של הזקנים אז: כמה חברים מבית ספר שמקדישים שיר לחברים אחרים. המהות של להקות רוק'נ'רול צעירות. טוב, חוץ מהקטע של הלתפוס בחורות.

מה עם הקסטה, טוב 'הקסטה'
אווירה של חדר ביתי. טייפ ששמים על שולחן וסופג כל מה שהוא יכול. פידבק מהגיטרה של לוטנברג כמו שכל מתבגר מכיר בזמן שהוא שוכח להנמיך, מפוחית של מאור כהן שהיא כמעט פארודיה על נגינת מפוחית, ומיקרופון עם דיסטורשן.
הקסטה נפתחת עם "ריקי" בהופעה חיה עם זיופי קול ומפוחית, וממשיכה ל"שלמה ארצי" שהולך כך, שימו לב: "יש אהבה שבורחת מבין האצבעות/ אבל האהבה שלך תשאר איתי לעד. אני יודע, זה נכון/ אם את שלי ואת שלך-הכוכבים שבשמיים לעד/ והים והגלים שבו מצחקקים אלינו, את שלי לעד, ואני שלך/ חבובתי ('שומעים' חיוך) אני אוהב אותך, את שלי (מעבר) אז למה שיקרת לי, אמרת לי… ". משם זה ממשיך לרצף של קללות, ומעבר חד ל"שיר חייל" של ארצי.
את "יוסי" שמגיע כאן אתם מכירים מהדיסק הראשון. טועה מי שחושב שהוא מוקדש ליוסי אלפנט. כמו הרבה שירים מהתקופה ההיא גם זה לא היה יותר מתירוץ ללחוץ על פדל הדיסטורשן. משם מעבר ל-Daddy עם הווא ווא של לוטנברג, תופים עם גוון אלקטרוני וצעקה כמו שרק מאור היה יכול לשחרר. כמו שילוב של האוולין וולף וזמר דאת' מטאל.
או-רייט!
משם זה ממשיך ל"מס הכנסה": "רציתי בחורה קיבלתי משטרה, רציתי חומוס קיבלתי טחינה/ רציתי מערכת, קיבלתי ווקמן ידני/ החיים בזבל, החיים ממש זבל- מס הכנסה, ממש משוגעים. מס הכנסה ממש מטורפים, לקחו לי הכל, לקחו את החיים, אבל בעצם החיים טובים" במבטא אמריקאי מאונפף וקצב מונוטני עם סיום של משחקי רמקולים. ופתאום שיר מזרחי – של רון שובל, אני חושב – שעליו רעשים מכוונים ושריקות צורמות, ומיד קטע בשם "מדוע שיקרת" שבו מאור כהן מקריא את הטקסט הבא:
שיר אהבה מאת יוחנן בצלאל, הזמר סמי בוזגלו מתוך הלהיט 'ציפי' יוצא בקסטה חדשה 'שלומית, אני אוהב אותך'. בבקשה, פעם ראשונה ברדיו, בטלוויזיה בובאמצעי התקשורת ובאמצעי המניעה; מדוע שיקרת אמרת לי עז אדום (?), ים השיבולים כיסה את האבק. מדוע? מדוע? אני אוהב אותך כמו ים השיבולים, עץ האקל מחייך לעננים. הכלב של השכן מחרבן לי במרפסת, אני מחליק לחרא ישר לתוך… למה שיקרת שיש לך מחזור אתמול… סולו מפוחית, בבקשה".

אני לא מצטט מהשירים האלה בגלל בשם איזה רומנטיקה אומנותית (כמו שאמרתי- הרומטיזציה היא אחרת, היא לחדוות הנעורים הסופית. האחרונה שהתקיימה בארץ ישראל ולא יעזרו לי פה שום דימויי היפ הופ וליל חישגוזים), אלא על מנת להראות את מה שבעצם כולנו עשינו או היינו עושים כנערים עם טייפ ערוצים, אבל זקני צפת עשו בהרבה חן שהביא להם חוזה הקלטות.

השיר הידוע ביותר בקסטה הוא כמובן "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", שמופיע כאן בגירסת הופעה חיה. הביצוע שלהם לקלאסיקה של אריק ושלום עשה אז הרבה רעש, וסימן רנסאנס ברוק ישראלי. כן. החוצפה לקחת שיר מתקליט מופתי כמו שבלול, ולעשות עליו טייק אוף מחופף שמגיע משום מקום הוא מה שמאפיין יותר מכל את ימי רוקסן של הזקנים; מין עיסה של השפעות שמערבבת בין פעם לעכשיו, ולגמרי מחוברת לעולם לעומת דברים אחרים שקרו כאן בדיליי. בכלל, אם תחשבו על זה שברוקסן הופיעו כמעט מדי ערב להקות עם חולצות של להקות אחרות, תגיעו לאנאלוגיה מאוד פשוטה שהיה פה קיבוץ מאוחד במאני טיים; חולצה של זקני צפת על יובל בנאי בזמן 'מפלצות התהילה' דרך סוניק יות' דרך מאהדאני דרך נירוונה דרך רחוב הברזל ימינה במזלג ואז בצד ימין.

משהו על הערבוב הזה, שלא לומר 'משהו על הערבוב הזה וכו'
מהערבוב הזה מגיעים כל שירי ההתחרעות של הזקנים: בדיחה על "שיר השכונה" של התרנגולים (קטע שכונתי בפני עצמו); ציפי הזונה מרחוב הירקון; שמש המניאק; ג'ון לי הוקר; L.A עם ריף הגיטרה הפנטסטי; ו'דוחף באלנבי' שגם נכנס לתקליט הראשון, מה שמוכיח שגסות יכולה להיות חיננית, אבל רק בהתאם לזמן ומקום. בסך הכל הוא לא פחות קשה מ"רוצה בנות" האווילי של היום.
אבל ימיה של זקני צפת כלהקה קיצונית באמת, כזאת שמשחררת טקסט כמו דוחף באלנבי, לא נמשכו זמן רב, והפריצה שלהם למיינסטרים עם התקליט השני – נו, זה עם שישי שבת – סימנה גם את נטרול העוקץ החתרני שהיה בהם. אחר כך הם הוציאו עוד שני אלבומים: תן לי שלאגר, ותן לי שלאגר 2. יש אמרו שזה היה רק כדי לעמוד בחוזה. אחרים לא אמרו כלום. רוקסן כבר עלה בלהבות המטאפורה המרוקנת, והתקופה כבר הייתה תקופת החומוס בר בקרליבך. זקני צפת החדשים הנמיכו ציפיות, כמעט דווקא, אבל שיחררו שירים שהיו כשלעצמם נהדרים: "כל חיי" המרגש בלי שום ציניות, "צהבת" עם החצוצרה של אריאל זילבר, "תחכה" שמבוצע גם היום בהופעות עם פיטר רוט, וכמובן "זה נכון" עם השורה האירונית; "שיר אחד עם שתי מילים מחר עשרים אלף עותקים" שקורצת ל"שישי שבת".
מאור כהן היה צריך לענות שוב ושוב לשאלות מטופשות כמו "האם אתה משחק, או שזה באמת אתה", וכל דבר חדש שעשה היה צריך לבוא עם הסבר צמוד. לקח לאנשים זמן להבין אותו ולראות שהוא גם זה וגם לא זה, והכל ביחד. אם תראו אותו ברחוב ותגידו לו "בר מצווה חוגגים באולמי שושן", הוא ידע שהייתם שם, אז.

עוד אודי שרבני: משלים בגרויות

ועכשיו לסוכריות. קטעים מהקסטה, מה לעשות, אין. קליפ מאז דווקא יש: זקני צפת עושים את "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" באולפני מימד ב-1991. לא ברור לאיזו מטרה זה צולם, ואם מישהו מכם יודע אז יהיה ממש נחמד אם יאיר את עינינו.

ועוד קצת על התקופה ועל זקני צפת, במה שהפך עם השנים לתיעוד המשמעותי ביותר של ימי רוקסן: הסרט "בעניין הבאסים" שעשה אילן יגודה ב-1991 עבור מבט שני בערוץ 1, או כמו שקראו לזה אז – בטלוויזיה. הנה הוא בשלושה חלקים, בלינקים ולא בהטמעה בדף מהסיבה שלא בא לי לתקוע פה עוד שלוש מסגרות של וידאו: חלק א', חלק ב', חלק ג'

נכון שמעתם כבר שלסיפורי פוגי של כוורת היה גלגול מוקדם כאופרת רוק? נכון כששמעתם את זה אמרתם וואי, מעניין איך זה נשמע וכמה חבל שאין את זה בשום מקום? יופי. עכשיו נחשו מי כאן כדי לדאוג לכם. זה בדיוק מה שאתם עומדים לשמוע הפעם.

בעצם תשמעו שני גלגולים מוקדמים של דברים שהובילו לכוורת ולאלבום סיפורי פוגי כמו שאנחנו מכירים אותו. הראשון, הסיפור המחריד על הילד מברזיל, בכלל לא מיוחס לכוורת אלא לדני סנדרסון והשניצלים (איזה שם גדול ללהקה), ומשתתפים בו גם אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, מנחם זילברמן ודיויד שנן (לימים איש זינגלה). הקטע הזה הוקלט כנראה בסוף 71' כשסנדרסון ושאר החברים בגרעין המייסד של כוורת היו עדיין בלהקת הנח"ל. חוץ מיופי של גיטרות כמו שאפשר לצפות מסנדרסון יש פה כ-15 דקות של נונסנס אופייני סביב סיפור תולדותיו הממש לא עקרוניות של דימיטרי דמיקולו, הילד המגעיל מברזיל. שני שירים מכאן התגלגלו אחר כך לאלבומי כוורת: אוכל ת'ציפורניים, והמגפיים של ברוך. לצידם עוד כמה קטעי קישור מוזיקליים ועוד קטע שלא התגלגל מפה לשום מקום – המנון הילד מברזיל. הנה גם הטקסט המלא של היצירונת הזאת, באדיבות פלפל מפורום מוזיקה עברית ישנה וחדשה בתפוז.

הקטע השני הוא כבר הדבר האמיתי. אופרת הרוק סיפורי פוגי היא אולי לא ממש טומי מקומי, אלא אוסף של שירים שמחוברים ביניהם בקשר עלילתי רופף מאד, אם אפשר לקרוא לזה עלילה. הסיפור הוא על פוגי ששב מביקור ביפן, וחבריו שבאים לבקר אותו מתעניינים רק במתנות שהביא להם, חוקרים כמה עלה כל דבר ובאופן כללי עולים לו על העצבים עד שהוא מוכן אפילו לשלם רק שילכו. אורכה של האופרה בגרסה המוקלטת הוא קצת פחות מחצי שעה ותמצאו בה לא מעט שירים מוכרים של כוורת. הטוב מהם, לדעתי, הוא הגרסה ללא ידענו מה לעשות עם מירי אלוני כסולנית, ויש פה גרסאות מוקדמות גם לפה קבור הכלב,שיר המחירון, ונחמד. משתתפים: דני סנדרסון (שירה, פסנתר וגיטרות); אפרים שמיר (שירה, גיטרות); מאיר פניגשטיין (שירה, תופים); דיוויד שנן (תופים); אלון אולארצ'יק (שירה, בס); וגם מירי אלוני, תמי עזריה, מנחם זילברמן וגידי גוב (שירה). ההרכב הזה התפזר די מהר, אבל גם כשכוורת נסגרה על ההרכב הסופי שלה, סנדרסון עדיין נצמד לאופרת הרוק שלו, וגם כלל אותה בחלק השני של הופעות הלהקה באמצע שנת 1973.

בערך שנה מפרידה בין שתי ההקלטות האלה, שמדגימות יפה את השאפתנות של סנדרסון באותה תקופה, וגם כמה הוא באמת היה מתקדם מוזיקלית ביחס לרוב מה שהלך בפופ הישראלי של אותן שנים. הוא כנראה היה המוזיקאי הישראלי היחידי אז שחוץ מלביטלס, זפלין ודיפ פרפל הקשיב גם לפרנק זאפה, (ומי שמכיר את האלבום הזה של זאפה ואמהות ההמצאה לא יתקשה למצוא את נקודות הדמיון בינו לבין סיפורי פוגי). וזה ממש לא מפתיע שאף אחד מהאמרגנים שהוא ניסה לעניין באופרה שלו לא מיהר לתת לו צ'אנס. פשנל, שבחושיו המחודדים זיהה את הפוטנציאל שמאחורי הרעיון הלא לגמרי אפוי של סנדרסון, נתן לו כנראה את העצה הטובה ביותר בקריירה שלו כשהמליץ לו לפרק את האופרה לשירים נפרדים, והפך את כוורת ואת סיפורי פוגי – האלבום והמופע – לסיפור ההצלחה הגדול ביותר של הפופ הישראלי בשנות השבעים.

עוד מילה על ההקלטות עצמן: כאמור אין וולא היה מעולם ריליס רשמי של אופרת הרוק או של הילד מברזיל. המקור לקבצים האלה ולכל העותקים שלהם שמסתובבים בשנים האחרונות ברשתות השיתוף הוא הקלטה מהתכנית למרות הכל של יואב קוטנר בגל"צ, שבעצמה ראויה כבר לשידור נוסף. הריפ הוא מקלטת שהוקלטה מהרדיו והאיכות בהתאם, אם כי הילד מברזיל בכל זאת נשמע קצת יותר טוב מאופרת הרוק. בכל אופן, אם למישהו מכם יש הקלטה טובה יותר זה יהיה ממש אחלה אם הוא לא ישמור אותה לעצמו.

דני סנדרסון והשניצלים – הסיפור המחריד על הילד מברזיל.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כוורת – סיפורי פוגי, אופרת רוק.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.