פסיכדליה ארצישראלית

לפני שנתחיל, אי אפשר שלא להגיד משהו קטן על הפרסום שהבלוג קיבל השבוע. לא שאני מתלונן, חס וחלילה, אבל שתדעו שיומיים עמוסים מאד עברו על סחבק מאז שפורסמה הכתבה על הבלוג ב”הארץ” ביום שני. הוצפתי בצונאמי של תגובות ומיילים ואני רוצה קודם כל להודות לכולכם, ולקבל בברכה את כל הקוראים החדשים שהצטרפו בעקבות הכתבה. ברוכים הבאים, אני מקווה שיהיה לכם נחמד. לא שאני הולך להצטנע ולהגיד שלא צפיתי שהבלוג יעורר עניין, אבל בהחלט הופתעתי מהמהירות שבה זה קרה, ומכמות התגובות. זה כיף גדול לגלות שהדבר הזה שבמשך הרבה שנים החשבתי לטריפ פרטי מאד מעניין כל כך הרבה אנשים ואני מקווה שימשיך להיות לכם מעניין בעין וטעים באוזן. תודה גם לכל אלה ששלחו שאלות ובקשות. במיוחד שמחתי לקבל רעיונות והצעות לשימוש בחומרים שלכם כבסיס לפוסטים הבאים. אם יש לכם בבית תקליטים מיוחדים ומעניינים כיתבו לי. יהיה לי לעונג לארח פוסטים שלכם כאן בבלוג. ועכשיו לדברים החשובים באמת.

מפתיע לגלות כמה רבים היו ההרכבים הישראליים בשנות ה-60 וה-70 שפעלו במבנה של שלישייה קולית. הפורמט של שלושה או ארבעה זמרים ששרים הרמוניות ונשענים על ליווי של להקה שהיא בעצם לא חלק מההרכב הפורמלי, הוא זר לאסתטיקה של רוק שמתבססת על הרעיון של להקה שכותבת ומבצעת את המוסיקה שלה בלי להיעזר בנגנים נוספים. ובאמת, התופעה היתה נפוצה יותר בשנות ה-60, לפני שהגיעה מהפכת הרוק לישראל. שלישיות כמו הגשש החיוור והתאומים שפעלו על התפר שבין מוזיקה לבידור התחילו כמעין גלגול אזרחי של להקה צבאית, עם שילוב בין מערכונים לשירים שהתבססו על מוטיבים צרפתיים או יווניים, או על חומרים שכתבו עבורם תמלילנים ומלחינים מקצועיים. כך גם שלישיית גשר הירקון, שכבר היו הרכב מוזיקלי טהור. בסוף שנות ה-60 עם החילחול של השפעות הפופ והרוק, הופיעו שלישיות חדשות שהציגו ערבוב מוזר בין המבנה הותיק של הרכב קולי לבין מאפיינים של להקת רוק של ממש, שמבצעת חומרים מקוריים. כאלה היו החלונות הגבוהים שביצעו רק לחנים של שמוליק קראוס, השלושרים שהיו עדיין שלישייה קלאסית במובן שהם עדיין עבדו עם כותבים חיצוניים, אבל כבר התנסו ברוק וגם נתנו מקום ללחנים של שלום חנוך, לא אכפת להם שהיו מסורתיים יותר מבחינת הצליל אבל התבססו על הלחנים של מתי כספי שהיה חבר בהרכב וגם שובבי ציון, אחת האחרונות שבשלישיות הקוליות, וזו שהלכה רחוק מכולן מבחינת הקירבה לצליל של הרוק.

שורשיה של שלישיית “שובבי ציון” במחזמר בשם “קרחת” שכתב יהונתן גפן. שם נפגשו קובי אשרת, אותו כבר פגשנו בפוסט הקודם כשניגן בס באלבום של גילה אדרי, וקובי רכט, שהתפרסם עוד כשהיה בלהקת פיקוד המרכז עם “גבעת התחמושת” והספיק להקליט את אלבום שירי סשה ארגוב “ברחוב שלמה המלך” עם עדנה גורן וגם כמה להיטים כסולן. הימים היו ימי ההצלחה הגדולה של “שיער”, שעשה שמות על במות בחו”ל וגם בארץ והוליד גל של חיקויים מוצלחים יותר ופחות (בין השאר הועלו באותה תקופה “קפוץ” עם שירים של דני סנדרסון, ומעט מאוחר יותר “אל תקרא לי שחור” עם רותי נבון ועוזי פוקס). “קרחת” שדווקא הקדים את “שיער” הישראלי, ירד מהבמה מבלי שנותרו ממנו הקלטות מסודרות. שיר אחד מתוכו, “איש מזג האוויר”, הגיע בסופו של דבר לאלבום של שובבי ציון, וקטע נוסף – “תנו לנו לצאת” התגלגל לאוסף “שומעים 70” של הליקון. שני הקובים התחילו לעבוד כצמד. הם כתבו את “לך איתה” לאילנה רובינא והצליחו גם עם “למה עכשיו” המצוין שביצעו בעצמם. את ההרכב השלים חנן יובל, שבדיוק השתחרר אז מלהקת “כיף התקווה הטובה” לאחר שזו התפוגגה בלי שהגיעה לאלבום שלם.

“שובבי ציון” פעלו יחד בסך הכל לא יותר משנה. לקראת סוף דרכם המשותפת הם גם הצליחו מאד, אבל בסופו של דבר החבילה התפרקה בגלל שאיפות שונות של החברים. קובי רכט רצה לנסות לפרוץ בחו”ל, אשרת רצה להתמקד יותר בהפקה וחנן יובל העדיף ללכת על דרך עצמאית שבסופו של דבר היתה שונה מאד מהכיוון הרוקי של השלישייה. הם השאירו אחריהם אלבום אחד משובח ששילב בין פופ, שירי א”י ופסיכדליה, ועוד כמה הקלטות בודדות שאחת מהן היא זו שאשמיע לכם הפעם.

התקליט שבו מופיע השיר הוא תיעוד של מופע, מין פסיטיבל זמר אלטרנטיבי שהפיקו איתן גפני ומיכאל תפוח ב-71. תקליטים כאלה וגם אוספי להיטים למיניהם הם תמיד מקומות מעולים למצוא בהם כל מיני יציאות מיוחדות ו”12 הנבחרים תשל”א” הוא אחד הטובים שבהם כי כל השירים כאן נכתבו במיוחד לאירוע ולא מופיעים בשום מקום אחר. הרבה אינפורמציה על המופע עצמו אין לי, אבל מאופי השירים נדמה שזה היה אירוע קצת יותר פופי ופחות ממלכתי ומעונב מהפסטיבל הרשמי, שזה מרענן. בין האמנים שהופיעו היו שלמה ארצי עם “להיות לאחרים” (שהוא אם אני זוכר נכון השיר הראשון שכתב והלחין בעצמו), מתי כספי עם “שיר שלי ושלה” וגם רבקה זוהר, אילנה רובינא, צמד רעים ואחרים. שמעון כהן רב הפעלים ניהל מוזיקלית וניצח על התזמורת ודודו דותן הנחה, וכל העסק הוקלט חי לתקליט הזה, שיצא בהד ארצי. השיר של שלמה ארצי זכה בפרסים על הלחן, הביצוע והעיבוד ורבקה זוהר גרפה את המקום הראשון בבחירת הקהל עם “אנית יעקב” שכתב אהוד מנור והלחין משה וילנסקי. שובבי ציון לא זכו אמנם באף פרס אבל השיר שלהם, “אל תחכי לי”, הוא בעיני לפחות הקטע המעניין ביותר כאן. המילים הן של קובי רכט והלחן המצוין של רכט ואשרת ממשיך את הקו הסגנוני של האלבום ועושה שימוש יפה בניגוד בין השירה הענוגה של חנן יובל, שמוביל את הבתים, לקולו החזק והדרמטי של קובי רכט שנכנס בפזמון עם כל החצוצרות והבלאגן בהתפרצות פסיכדלית שמחה. בלי ספק שיר שאם היה מופיע באלבום של הלהקה במקום באיזה פרוייקט צדדי, היה יכול להיות אחת הקלאסיקות הגדולות שלהם.

שובבי ציון – אל תחכי לי.mp3
[audio:https://mistovev.haoneg.com/files/all/shovevei%20zion%20-%20al%20tehaki%20li.mp3]

12 הנבחרים תשל”א, 1971
לייבל: הד ארצי
מס. סידורי: BAN 14204
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
מפיקים: איתן גפני, מיכאל תפוח (לפי תיקון של איתן גפני, 14.09.07)
מנהל מוסיקלי: שמעון כהן

האזנה נוספת:

שובבי ציון – שובבי ציון ( הד ארצי)

נכון כיף שבאתם? הירשמו למיילינג ליסט של זה מסתובב ותדעו מתי לחזור.