נעלם בעשן: סיפורו של רפי מרפי

כשהחלונות הגבוהים נסעו ללונדון ב-1968, נישאים על גלי האהדה לישראל של ימי פוסט מלחמת ששת הימים ועם אוסף שירים מצוין שכבר הוכיח את עצמו בשוק הישראלי, נראה היה שהצלחה בינלאומית משמעותית נמצאת בהישג ידם. באותן שנים “העופרים” הצליחו באנגליה, אמנים ישראלים נוספים הופיעו והקליטו באירופה, והקרקע היתה בשלה לייצוא ראשון של להקת פופ כחול לבן. החלונות הגבוהים נראו טוב, נשמעו עוד יותר טוב, באו בזמן הנכון והגיע להם, אבל בסוף זה לא קרה, ונראה שכבר נכתב ונאמר כל מה שאפשר לדעת על השתלשלות האירועים והסיבות שהובילו לכך. ידוע שהחלונות הוציאו כמה תקליטונים באנגלית ובצרפתית, ואז התפרקו לפני שהצליחו לממש את הפוטנציאל. אריק התגעגע הביתה ועזב ראשון, שמוליק וג’וזי הוציאו עוד תקליטון עם זמר מחליף בשם ראלף מרפי ונסעו לאמריקה וזה סוף הסיפור. או שלא? ובכן, לא.
על פי החוזה שחתמו החלונות הגבוהים, ההקלטות בלונדון היו אמורות להוביל להוצאת אלבום שלם באנגלית. זה לא בדיוק הסתייע, ולאורך השנים, קראוס לא פעם האשים בזה את איינשטיין, שהיה הראשון לעזוב. בראיון לאלי לפיד, אחד האחרונים שנתן בחייו, אמר שאריק היה “מפונק”. מה שקראוס לא סיפר ללפיד, ובעצם גם לא לאף עיתונאי אחר שראיין אותו, זה שאלבום כזה דווקא הוקלט, אחרי פירוק ההרכב, בלי מעורבותם של חברי השלישייה המקוריים ותחת שם אחר: “סמוקי סירקלס” (Smokey Circles). הקליט אותו ראלף מרפי – זה שגויס כדי להחליף את איינשטיין, ושאחרי פירוק הלהקה היה זה שנשאר עם המחויבויות החוזיות שלה מול חברת התקליטים. האלבום הזה יצא רשמית בלייבל בריטי בשם קרנבי ב-1970. הוא נכשל, נעלם מהשוק וככל הידוע לי ולמי ששאלתי מבין ידידי האספנים, מעולם לא הגיע לארץ וכלל אינו מוכר כאן. קיומו לא הוזכר בכתבות הרבות שנכתבו על קראוס והחלונות הגבוהים, וגם לא במאמר המקיף שכתב ערן ליטוין לחוברת שצורפה להוצאה המחודשת של האלבום של החלונות ב-2007. מיד נדוש עוד קצת בשאלה איך הוא צץ פתאום מחדש והתגלה. אבל קודם, בואו נשמע את הסיפור המוזר על עשייתו של האלבום מפי האיש שעשה אותו, ראלף מרפי, מוזיקאי וכותב שירים פעיל גם כיום, שזוכר בחיבה גדולה מהולה באימה את הזמן שבילה עם החלונות הגבוהים.

“השנה שלי עם החלונות הגבוהים היתה יכולה לשמש בסיס לסדרת ריאליטי מדהימה, מטורפת ומטונפת”, אומר מרפי. “אחרי המלחמה ב-1967 החלונות באו ללונדון, וב-1968 הם, אסתר ואבי עופרים וחיים טופול היו הכוכבים החדשים והחמים פה. באותו זמן כבר עבדתי זמן מה כמחבר להיטים וכתמלילן, ועבדתי איתם ככותב, כתבתי את המילים האנגליות לשירים שלהם. אריק, ג’וזי, שמוליק ואני בילינו כשישה חודשים בעבודה על השירים, אבל במהלך הזמן הזה המתחים בתוך השלישייה גברו. אחרי שהשירים הראשונים הוקלטו, ובזמן שתוכנן סיבוב הופעות גדול, כולל שתי הופעות בטלוויזיה, אריק ושמוליק רבו ואריק חזר לישראל. אחרי שאריק עזב, שמוליק וג’וזי היו צריכים למלא את מקומו בשלישייה. אני כבר הכרתי את כל השירים, אז הם הכניסו אותי להרכב והפכו אותי מראלף לרפי, רפי מרפי. למדתי לשיר בעברית את תפקידי השירה של אריק, וחלק גדול מהחומר ביצענו באנגלית. השלמנו את ההופעות ואת תוכניות הטלוויזיה ואחר כך העסק כבר התפרק לגמרי.
“בענייני הלהקה באנגליה היה מעורב ג’נטלמן אחד – אני משתמש בתואר הזה בזהירות רבה – בשם מרווין קון. הוא בנה את כל העסקה, ו”קרנבי” היה הלייבל שלו (אני חושב שסי.בי.אס היתה החברה שהפיצה את התקליטים). אחרי שסיימנו עם ההופעות החיות והטלוויזיה, היו כמה בעיות עסקיות בין שמוליק וג’וזי לבין קון. אחרי שהגלגלים נפלו מהעגלה סופית באמצע פרויקט ההקלטות, מרווין פנה אלי ואמר לי שהלייבל רוצה שאני אשלים את העבודה. חברת סי.בי.אס כבר הקליטה את הפלייבקים לכל השירים עם תזמורת מלאה, והם רצו – יותר נכון, דרשו – אלבום. נאמר לי שכיוון שאני נחשב לחלק מהלהקה, עלי לכבד את החוזה שנחתם בינה לבין החברה. גייסתי למשימה את פרנק שין, שהיה שותפי לצמד Harper and Rowe (אני הייתי הארפר), ואת לזלי דנקן שהיתה ידידה טובה שלי. ביחד השלמנו את ההקלטות תחת השם ‘סמוקי סירקלס’. בחברת התקליטים נשמו לרווחה כי סופסוף היה להם מוצר לעבוד איתו. אבל אני חושב שמתישהו עסקת ההפצה עם סי.בי.אס הסתיימה. מרווין קיבל את המאסטרים מסי.בי.אס והוציא את האלבום ב-1970. הבעיה היתה שפרנק ולזלי היו מעורבים באותו זמן בפרויקטים אחרים ולא היו פנויים לקדם את האלבום של סמוקי סירקלס. וגם אני בזמן הזה כבר גרתי בניו יורק”.

האלבום הזה בכלל לא מוכר בישראל. קראוס לא דיבר עליו. מה עשויה להיות הסיבה לכך?
“אני מאמין שכל העניין עם מרווין ניכר את כולנו. מרווין היה גם הפבלישר שלי באותן שנים, והיו לי כמה להיטים שעליהם הוא מעולם לא שילם לי. אני לא מאמין שיש מישהו שהרוויח מהעסקים איתו. בכל אופן, אני ראיתי אז באלבום הזה הזדמנות שהוחמצה לעבוד על פרויקט נהדר עם להקה נהדרת. שמוליק וג’וזי עברו גם הם לניו יורק, קצת אחרי, ולזמן קצר אפילו גרו לא רחוק ממני, ואני יודע משיחות שהיו לנו על כל החוויה שגם הם יצאו ממנה בהלם קרב, אז כולנו פשוט המשכנו הלאה. ניסיתי לעזור לג’וזי לארגן דברים בניו יורק אבל שמוליק היה אז בתקופה של מאבקים אישיים קשים וזה לא התרומם. הצטערתי מאוד לשמוע שהוא נפטר.
“האמת היא שהשירים באלבום, עכשיו כששלחו לי אותם לפני כמה שבועות ושמעתי אותם בפעם הראשונה אחרי שנים, עוררו בי זכרונות טובים. הכיף שבעשייה, הידידות והתחושה של עשיית משהו מיוחד באמת עדיין שם. השירים תפורים למידותיהם של שמוליק, ג’וזי ואריק, והם עדות לכמה החלונות הגבוהים היו להקה יחידה במינה”.
.

מרפי דיבר בתכתובת אימייל עבור “זה מסתובב” עם קוראנו הוותיק שי ירדני. בתמונה: החלונות הגבוהים עם ראלף מרפי במקומו של אריק איינשטיין, לונדון 1968. הצילום מתוך החוברת שצורפה להוצאה המחודשת של האלבום של החלונות הגבוהים ב-2007.
עדכון: הזמרת לזלי דנקן שמרפי הביא להקלטות עבדה מאוחר יותר עם אלטון ג’ון ופינק פלויד. ידידת הבלוג איילת יגיל מעדכנת שקולה של דנקן נשמע בין השאר באלבום “הצד האפל של הירח”, ושבין היתר הקליטו משיריה דיוויד בואי וברי וייט. כשדנקן מתה ב-2010, בואי ואלטון שלחו דברי ניחומים.
ועוד עדכון (אפריל 2017): מרווין קון, כיום בן 82, נשלח ל-15 שנים בכלא בגלל שני מקרי אונס שביצע בקטינות. אחד ב-1976 והשני ב-1985.

ג’וזי כץ מוסיפה: “כל מה שראלף מרפי סיפר אודות הימים ההם נכון. כשאריק חזר לארץ הוא למד את השירים כדי שנוכל לסיים את ההופעות. הוא מוזיקאי אמיתי וכל כך מוכשר. לא באמת ידעתי הרבה על מה שקורה בענייני הכסף עם מרווין. ידעתי שהוא אדם שאין לבטוח בו. הוא סיפר לנו סיפורים שונים בכל פעם שנפגשנו איתו. באותו זמן שמוליק קיבל הצעה להשתתף בסרט שצולם במדריד, ומכיוון שלא שמענו שום דבר ממרווין בנוגע לתוכניות לעתיד או הקלטות מתוכננות, נסענו למדריד. אחר כך עוד קיבלתי הזמנה לחזור ולהקליט את השירים לבד בלי אף אחד, אבל לרוע המזל שמוליק לא הסכים שאסע בלעדיו (זו היתה אחת הטעויות הגדולות שעשיתי, שלא שבתי ללונדון). לא היה לנו שום מושג לגבי מה שקורה עם ההקלטות או מה מרווין הולך לעשות בהן. אני לא חושבת ששמענו ממנו שוב אי פעם אחר כך. בכל אופן, ראלף צודק כשהוא אומר שהיינו בהלם מכל המצב. היו לנו תקוות גדולות להקליט באנגלית, והכל פשוט נעלם”.

חוויית ההאזנה לאלבום כיום, כשבאחורי התודעה מהדהדות כל הגירסאות המוכרות לשירים, היא עניין משונה. הוא די רחוק מהצליל המוכר של החלונות הגבוהים, וקרוב יותר ברוחו לפופ מסחרי מתקתק – משהו בשכונה של טום ג’ונס או אנגלברט המפרדינק. גולש שנדרש לאלבום באתר rateyourmusic.com תיאר אותו כך: “פופ רך ממוסחר ונוראי, עירוב של קולות גבריים ונשיים על רקע הפקה גדולה. קשה לדמיין שאפילו חובבי הפופ האדוקים ביותר יחבבו את זה, אבל מי יודע”. כמובן שכשמאזינים לאלבום לאחר היכרות מוקדמת עם החומרים הכל נשמע אחרת, וכמובן שגילוי קיומן של הקלטות כאלה, יותר מ-40 שנה אחרי, הוא לא פחות ממסעיר. יש פה שלוש גרסאות לשירים של החלונות הגבוהים (“כל השבוע לך”, “חייל של שוקולד” ו”בובה זהבה”, שמלווה כאן בדיוק באותו פלייבק שנשמע גם בגירסתם האנגלית של החלונות הגבוהים לשיר). בארבעה לחנים אחרים השתמש באותה תקופה בישראל אריק איינשטיין (“בית הערבה”, “ארץ ישראל”, “אצו רצו גמדים” ו”כשאת בוכה את לא יפה”). השיר הראשון באלבום, Long Long Love, יצא בישראל כסינגל של ג’וזי כץ ב-1968, תחת השם “יום הולדת למולדת”, והלחנים הנותרים אינם מוכרים, אך נכתבו גם הם על ידי קראוס, עם מילים של מרפי. אגב, בשיחה איתו מרפי השלים עוד פרט שהיה עד כה לא ידוע: איך הגיעו שני לחנים של קראוס שמופיעים באלבום – Sun Comes Up ו-Traces of Tommorrow – לידיו של ג’ון ווקר, שליש (זה שפחות הצליח) מההרכב האמריקאי “האחים ווקר”. גם פה החוליה המקשרת היתה מרפי, שעוד לפני הזמן שבילה עם שמוליק וג’וזי היה חבר בצמד בשם Slade Brothers, שהופיעו כחימום לאמנים שונים, בהם גם האחים ווקר. הם התיידדו, ואחרי שהאחים ווקר התפרקו, הוא השתמש בשני השירים של קראוס שקיבל ממרפי באלבום הבכורה שלו כסולן. למיטב ידיעתו, אומר מרפי, ווקר וקראוס מעולם לא נפגשו.

עכשיו כמובטח הסיפור הגם-כן-די-מוזר על הגילוי המחודש של האלבום: קראוס שמר על דממת אלחוט בקשר אליו כל חייו, וכנראה שזה היה לו נוח – ככה הוא היה יכול להמשיך להאשים את איינשטיין בכישלון הגיחה הבינלאומית של החלונות. אלא שקראוס לא הביא בחשבון את היפנים. ב-2009 הוציא לייבל אינדי יפני בשם Daiki Sound גירסת דיסק לאלבום של סמוקי סירקלס. איך הגיעו דווקא אליו, למה ומה פתאום – ליפנים פתרונים. מה שחשוב הוא שבגלל שהיתה בשוק גרסת דיסק, נכתבו עליה כמה דברים פה ושם ברשת, וככה שמעה על האלבום גם האספנית הישראלית מגי כהן מקבוצת “חולי תקליטים בישראל – התאחדו!” בפייסבוק. כהן הסתקרנה, רכשה את ההוצאה היפנית, והניעה שרשרת אירועים שבסופה הנה אנחנו פה עם עותק דיגיטלי של האלבום המלא. בהתחלה עניינה בתגלית גם את אלי פיכמן, מגדולי האספנים בארץ, שמצא וקנה ברשת עותק ויניל מקורי של האלבום. פיכמן וכהן הבינו מה יש להם בידיים, החליפו רשמים אבל לא מצאו אף אחד בין האספנים בארץ או ברשת שהיה יכול לומר להם מה זה בעצם. בהמשך כהן שלחה עותק מהאלבום לשדרן הרדיו ירון אשבל מרדיוס, ששידר בספטמבר אייטם קצר על התקליט. אשבל השמיע קטע אחד ואפילו ערך ראיון קצר עם מרפי, אבל ההד לאייטם הרדיופוני היה אפסי, והחדשות אודות הגילוי לא פרצו את מעגלי האספנים. למרבה המזל, שמע את השידור במקרה ירדני, שעשה מעשה אזרחי ראוי, רץ הביתה, חיפש ומצא את האלבום השלם ברשת השיתוף העתיקה סולסיק, שלח אותי אלי, ואחר כך יצר קשר עם מרפי וראיין אותו עבורנו. על כך תודתי העמוקה לו, לראלף ולג’וזי היקרה שנענו ברצון וחלקו איתנו את זכרונותיהם מהימים ההם, לכהן, לפיכמן ולאשבל וכמובן לעם היפני.

האזינו לאלבום המלא כאן:

Smokey Circles – Smokey Circles Album

Carnaby Records, 1970
CNLS 6006
סטריאו
מילים: ראלף מרפי
לחנים: שמוליק קראוס
שירה: ראלף מרפי, לזלי דנקן, פרנק שין
הפקה: מרווין קון

טראקליסט (בסוגריים, גירסה עברית אם יש כזו)

1. Long Long Love (יום הולדת למולדת, סינגל של ג’וזי כץ ב-1968)
2. Chocolate Soldier (חייל של שוקולד, החלונות הגבוהים)
3. Anybody Need A Lover (בובה זהבה, החלונות הגבוהים)
4. Traces Of Tomorrow
5. Love Me While You
6. Carnival (בית הערבה, תקליטון של אריק איינשטיין ב-1968 וביצועים רבים נוספים)
7. Leaving Your Dreams Behind (כל השבוע לך, החלונות הגבוהים)
8. Whisper Streams (ארץ ישראל, אריק איינשטיין ב”פוזי”, 1969)
9. Who Are We (כשאת בוכה את לא יפה, אריק איינשטיין ב”פוזי”, 1969)
10. Sun Comes Up
11. Find A Time
12. Little Man (אצו רצו גמדים, אריק איינשטיין ב”פוזי”, 1969)