הבאג של צ'רצ'יל

אחת החדשות היותר משמחות של התקופה האחרונה היא החלטת אקו"ם להעניק פרס על מפעל חיים ליצחק קלפטר. עם גוף עבודות שמשתרע כבר על פני ארבעה עשורים וכולל כמה מהשירים הכי יפים שנכתבו פה המועמדות שלו פשוט מתבקשת, ובאמת הבחירה בו התקבלה יפה, אם להאמין לטוקבקים. אבל אתם יודעים איך זה: אף אחד לא יחלוק על הבחירה בקלפטר, ואף אחד (כמעט) לא יקנה את הדיסק החדש שלו. ככה זה עם קלפטר. כבוד לא היה חסר לו אף פעם. כיבודים דווקא כן.

בערך על קלפטר בוויקיפדיה כתוב כך: "סיפורו של קלפטר הוא פרדוקס מתסכל. אחד מגדולי הגיטריסטים של הרוק הישראלי, ובו זמנית אחד מסיפורי ההחמצה העצובים שבו. יוצר מוערך שלזכותו נזקפים כמה מהשירים הגדולים של העשורים האחרונים, אך גם מי שמעולם לא הוכיח את עצמו מסחרית. ברגעי השיא של הקריירה שלו תמיד עמד בצלם של יוצרים אחרים". והסיבה שאני מביא לכם אותו כאן כציטוט היא שאני כתבתי אותו, בהבדלי ניסוח קלים, פעם מזמן, לאתר שכבר לא קיים. אולי עשר שנים עברו מאז, אבל זאת עדיין הגדרה טובה לקלפטר. הנה, תראו את רשימת הפיקשושים של האיש: את הצ'רצ'ילים עזב לפני שהתחילו להקליט; גם עם הסגנונות בקושי הקליט אם בכלל; באחרית הימים נתן את הסולואים הכי מפילים שלו, אבל הלהקה לא החזיקה מעמד והתפרקה עוד לפני שיצא האלבום היחיד שלה; על הסולו הגדול שלו בשיר סתיו של אריק לביא לא קיבל קרדיט בתקליט אלא רק הרבה שנים אחר כך; בכוורת – הפעם הראשונה שבה נהנה מהצלחה מסחרית גדולה באמת – הכוכב היה סנדרסון, שהוא גם בין הגיטריסטים היחידים בארץ שיכולים לתת לו פייט הגון; ושיתוף הפעולה עם אריק איינשטיין אמנם הניב כמה משיריו הטובים של האריה בשנות ה-80, אבל גם נגמר מהר מדי. אחרי שני אלבומים בלבד. אגב, אם עוד לא עשיתם את זה, לכו תתארגנו על השניים האלה – יושב על הגדר ו שביר – שני אלבומי הגיטרות הגדולים של אריק בלי תחרות בכלל. וכן, אני יודע שרומנו בחלק מהאחרים.

לקלפטר תמיד היה את זה. הוא גיטריסט נהדר עם צליל אישי מדויק ומזוהה מאוד, אבל לא טכני. כמוזיקאי הוא בין הבודדים כאן שיש להם חיבור לבלוז שורשי, גם אם הוא למד כמה ליקים מקלפטון, וכמלחין הוא פשוט התברך בכשרון להוציא מלודיות ענקיות. הנה תזכורת: היא כל כך יפה, שיר אהבה בדואי, צליל מכוון. מה שאין לו זה טיפה'לה נוכחות שהיתה עוזרת לו להחזיק על גבו קריירה עצמאית בלי להזדקק לאוקייז'ונל ריוניון של כוורת כמו שהיה במשך הרבה זמן. אבל לקלפטר יש כריזמה בימתית של שמאי מקרקעין בדימוס, עד כמה שהעדות שלי שווה משהו, וזה בלי ספק אחד הדברים שדפקו אותו לאורך השנים. אני מתכוון, אגב, גם להופעות מפעם שבהן הוא עוד היה עומד. בהתאם לזה הוא גם לא ממש ידע לשווק את עצמו, או לצורך העניין, לשמור על איזושהי רמה של נוכחות יציבה לאורך זמן, והדבר השלישי שמאפיין את הקריירה שלו זה שכאמור, רוב השותפים שהיו לו לאורך הדרך הלכו מתישהו לעשות דברים אחרים, והשאירו אותו להסתדר לבד.

אפשר לקוות שהבאז – הבאזון אם להיות הגונים – סביב קלפטר בעקבות הזכייה עזר במשהו למכירות ולהשמעות, ושקלפטר הרוויח עוד כמה אוזניים ובמידת האפשר גם כמה לירות מהעניין (מעבר לפרס עצמו, שהוא ג'ובונת צנועה של 30 אלף שקל). ואפשר גם לסיים עם קטע עלום ונשכח של קלפטר מפעם. השיר הזה הופיע בסמפלר של הד ארצי עם שירים מתוך הפקה של רשת ג', שנשלח לתחנות הרדיו (כלומר שלחו אחד גם לגל"צ) בפסח של שנת 1981 ולא הופץ מסחרית. הדף עם רשימת השירים שפה משמאל הוא הנייר המקורי שהודבק לעטיפת הקרטון הפשוטה של התקליט, שבהתאם למנהג משונה מאותם הימים היא בעצם עטיפה הפוכה של תקליט אחר. האיגלס, אם זה חשוב למישהו. בכל אופן, חדי העין שביניכם יזהו ברשימה עוד כמה שמות מעניינים, וגם מי שאינו חד אוזן במיוחד יזהה את הלחן של קלפטר לשיר הזה – כאן עם המילים המקוריות של עלי מוהר ז"ל – שכמה שנים אחר כך היה להיט בפי זמרת מפורסמת שקשה לחשוד בה בחיבור אותנטי לבלוז.

יצחק קלפטר – לעבר הטל הקריר.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

לא ניפרד בלי עוד קצת קלפטר, הפעם מהופעת אורח שלו בזהו זה בשנת 83. לפני שלוש שנים כשהיה לי הכבוד לערוך את לקטי השירים מזהו זה עבור החינוכית גיליתי אותו באחת הקלטות המאובקות שלהם, וצדיק אחר עשה את המתבקש ופשוט העלה אותו ליוטיוב. זה אחד המקרים הבודדים בזהו זה שהקליטו ביצוע חי באולפן ולא השתמשו בפלייבק. צ'יקום: מתי סרי.

עוד שלושה קישורים קשורים:

ידיד הבלוג אודי שרבני מראיין את יצחק קלפטר
תובנות מפי האיש עצמו במדור מה למדתי של בלייזר, פב' 2006
ועוד ראיון עם קלפטר, הפעם של רוגל אלפר ב-NRG


10 תגובות

  1. דורון אמר\ה:

    אולי משהו משורש הבעיה נמצא דווקא בקליפ הוידאו: קלפטר איש מוכשר, על כך אין ספק. לפחות היה. אבל איכשהו יוצא שהוא מסתובב מזה 25 שנה לפחות עם בדיוק אותם שני שירים, בביצוע חי, אקוסטי, חסר ברק אך נוטף כישרון. וחסר כריזמה, כמו שאמרת.
    וכבר אז הוא היה "המסכן". לא "הנעלב", חלילה, כי הרי הוא אשכנזי. אבל אז היה לו מופע מחווה, ושנים אחרי זה, כשהוא חלה, היה איחוד/מחווה/התרמה לקראת הניתוח.
    אבל אף פעם לא נתנו לו יותר מאשר בדיוק את אותה הבמה, לאותו שטיק וחצי. "תעשה וואו וואו", "תעשה צליל מכוון". כאילו הבנאדם מתמצה רק בשתי הרקות. כאילו הוא לא אושייה מוסיקלית אלא איזה גימיק עבר ("תעשה ברווזים", נניח).
    ותתמיד תמיד הוא היה באמת לא בזכות עצמו. תמיד היה מישהו אחר בולט בסביבה. וחבל.
    מצד שני, ממילא כבר מאוחר מדי. יצחק קלפטר הוא זכרון. לא מנצנץ, לא כריזמטי, סתם איש עצוב ושמנמן עם גיטרה שמעולם לא השכיל להמציא את עצמו מחדש, הממשיך לעד לנגן את צלילי החליל של המדבר, ואת השיר לאותה שוברת לבבות קטנה. מוסיקאי ללא תקנה.

    אולי חלק מהבעיה היא שאפילו אין אפשרות לקאמבק מפואר. כי האיש מעולם בעצם לא נעלםן. בכל כמה חודשים עדיין שלפו אותו איפשהו, נתנו לו את שלוש דקות ה"צליליחליל" וב"בואיהנה" – ונתנו לו להמשיך להרקב.

    אני זוכר את הופעת הקאמבק של שמולךיק קראוס בערד לפני כך וכך שנים. זה היה לא ייאמן. אדם שמעולם לא היה מי יודע מה פרונטמן, ופתאום איצטדיון מלא באמהות ובנותיהן, פער דורות חי שמפזז באקסטזה לאורו של הקשיש. היה מדהים.
    למה שקלפטר יהיה שונה ממנו? אין עוררין על כך שהוא מוזיקאי מוכשר יותר, ודאי אדם קל יותר ויציב יותר (ולמען האמת כרגע גם בריא יותר) מקראוס. אז למה לא?

    אולי באמת היה צריך להעלם לו לתהומות הנוסטלגיה של כולנו לכמה שנים וןאז לחזור כיצחק 2.0.
    ואולי לא, לכו תדעו.

  2. bernuli אמר\ה:

    קודם כל, ערן, טוב שחזרת – היה משעמם ברשת בחודשים האחרונים…

    ללא ספק קלפטר הוא מהבולטים במוסיקאים של הרוק הישראלי – מאחרית הימים, דרך סולו הגיטרה המדהים בשיר סתיו של אריק לביא, ההרכבים השונים, כוורת, תקליטי הסולו הנפלאים (הראשון הזכור לטוב), ועד הסינגל האחרון שלו שמתנגן הרבה ב88 (צדיקי הדור…) – ומגיע לו

    אחר השירים הנפלאים, מתקופת התקליט הראשון, שלא יצא על דיסק (יכול להיות שהיה על איזשהו תקליט אוסף) הוא "עניין של עונה". ערן – תעשה מצווה ותמצא אותו…

  3. מתי ג'י אמר\ה:

    מה שכתבת פה זה מענין, אבל לדעתי רצוי לחדד עובדה מסויימת. הבעיה עם קלפטר היא לא עם האדם עצמו, ובוודאי שלא עם איכות הלחנתו ונגינתו, אלא עם -הקהל-, שפשוט לא רוצה לקבל ממנו דברים חדשים, מוצלחים ככל שיהיו.

    גם עם דיויד בואי (כן, אני יודע שהוא יותר מפורסם בעולם וגם הרבה יותר עשיר) זה ככה. בכל ההופעות שלו כיום או יותר נכון ב 20 השנה האחרונות, תסתכלו על הסט-ליסט של ההופעה ותראו שלפחות 80 אחוז ממנו זה שירים משנות ה 70. זה מה שהקהל רוצה לשמוע, וזהו זה.
    וגם פול מקרטני. הוא אמנם מופיע בהצלחה, אבל מלבד גרעין קשה של מעריצים, מי קונה את הדיסקים החדשים שלו? לא כל שכן להוריד מהנט. את מי החומר החדש שלו מעניין?

    אתם רואים… תופעת ה"נוסטלגיה מאונס" אינה ייחודית רק לישראל. ההבדל הוא, אם כן, רק בכך שבואי ומקרטני הם עשירים מופלגים וקלפטר לא.

  4. יוסי אמר\ה:

    זה לא הבאג של צ'רצ'יל אלא באג שלנו.

    פוסט ראוי ביותר

  5. martzianno אמר\ה:

    אני רוצה לחזק את דבריו של יוסי – פוסט ראוי ומרגש.
    אם אחטא רגע באנלוגיה בשקל – קלפטר הוא השחקן השישי הכי טוב שהיה לנו. לפעמים הוא מנצח משחקים, אבל לא יכול לסחוב קבוצה לבד.
    איך שלא יהיה – גיטריסט בחסד ומלחין נפלא.

    מסכים לחלוטין בעניין סנדרסון ויכולותיו על הגיטרה – בגלל שהוא כזה לץ, אנשים שוכחים לפעמים שמדובר באחד הגיטריסטים הטובים שהיו לנו.

  6. ערן אמר\ה:

    דורון – הייתי בהופעה ההיא של קראוס בערד, וזאת באמת היתה הופעה ענקית. אבל לקלפטר, מה לעשות, אין את הכריזמה של קראוס. אני זוכר הופעה אחת שלו מתקופת "מחזיק מעמד" במרתף העליון של בית לסין שעוד היתה מוצלחת כי המקום ההוא, ויעיד מי שזוכר אותו, היה חתיכת ארון עם כמה כסאות – כך שהיה, איך לומר, די אינטימי. אחר כך ראיתי אותו בכמה הזדמנויות נוספות במקומות גדולים יותר והוא די נעלם על הבמה. בטח שלא נתן פרפורמנס ברמה שתואמת את היכולת שלו כנגן. מה שנכון, אגב, גם לאיחודי כוורת שבהם הוא אף פעם לא יצא מהשורה. ואלה עוד מקרים שבהם הוא לא היה מבואס מעצם העניין של להופיע – במקרים אחרים כמו באיחוד של צליל מכוון בתחילת שנות ה-90 הוא בקושי שר, ונראה כאילו הוא רק רוצה לברוח משם.

    מתי – קשה לי להסכים עם הטענה לגבי אשמת הקהל. קהל הולך באופן טבעי למקומות שהם אטרקטיביים, וכדי להישאר אטרקטיבי צריך לעבוד בזה. הטענה שלי לגבי קלפטר היא שלמרות הכשרון והקטלוג המפואר עדיין חסר לו הדרייב שמאפשר לאמנים אחרים בני דורו להישאר רלוונטיים ולשמור על נאמנותו של הקהל שלהם.

  7. דין אמר\ה:

    תמיד זכרתי שהייתה גרסה בארבעה רבעים לסוף העונה של גלי עטרי (אחד מעשרות השירים הנפלאים שקלפטר הלחין לאחרים) ועכשיו סוף סוף מצאתי אותה…

  8. עמלי אמר\ה:

    צ'רצ'יל הופיע לפני שבוע בזאפה במסגרת מופע איחוד של צליל מכוון. מבין השלושה הוא זכה לאהבה הגדולה ביותר של הקהל, ששר איתו, מחא כפיים בקצב בשירים "העיירה שלי", "לוקח ת'זמן" ו"האהבה שלי היא לא האהבה שלו", ומחא לו כפיים בעצמה כפולה מאשר ליידוב ושם טוב לוי. אני לא יודע להסביר את זה. אולי זו השמחה לראות אותו מופיע ומתפקד למרות מצבו הבריאותי, ואולי משום שהקהל הכי התחבר לפשטות הרומנטית של השירים שלו לעומת התחכום האינטלקטואלי של שירי יידוב ולוי.

  9. עידו אמר\ה:

    שלום ערן.
    אני עידו ואני רק בן 16, אבל לאחרונה התחלתי לחקור ולחפור בהיסטוריה של מוסיקה ישראלית, ושל הרוק הישראלי בפרט.
    לפי מה שהספקתי לקרוא, עוד לפני שנתקלתי ברשומון שלך, אני מסכים שצ'רצ'יל הוא פרדוקס מתסכל. זה כואב לשמוע על כל העבודה הרבה שעשה בימי חייו, כמעט ללא קרדיט ראוי, או ללא קרדיט בכלל.
    אהבתי את הפוסט הזה, ולמדתי הרבה. אני מקווה לראות עוד כאלה.

  10. נטע אמר\ה:

    תמיד ידעתי שיום אחד משהו טוב ייצא מ-YNET.
    איזה תענוג למצוא לגמרי במקרה בלוג מוזיקה (!!) כזה מעולה.

השאר\י תגובה