עכבישים, ולא ממאדים

שלום, וברוכים הבאים ל”זה מסתובב”. שמי ערן ויש ביניכם בטח כמה שזוכרים אותי מפורום מוסיקה עברית של נענע. “זה מסתובב” התחיל שם כפינה של רשימת האזנה שבועית, ובגרסה הנוכחית שלו ילבש צורה קצת שונה. זה בעצם מימוש של רעיון שאני מגלגל כבר תקופה ארוכה, והוא יוצא לפועל עכשיו בעזרתם של כמה אנשים טובים. תודה לכם. מה הולך להיות פה? בעיקר מוזיקה ישראלית ישנה שנעלמה עם השנים מתחת להררי אבק ונשכחה. שירים מתוך תקליטים ותקליטונים מהאוסף הפרטי שלי שלא שרדו את המעבר לדיסקים ומעניינים היום רק אספנים.

האם אני בעצמי אספן? שאלה של הגדרה. יש כל מיני סוגים של אספני תקליטים, ורבים מהם הם טיפוסים די מרתיעים. יש סטיגמה שנקשרת אוטומטית לעיסוק הזה, שהוא אגב נחלתם של גברים כמעט באופן בלעדי, והיא (ויסלחו לי ידידי שמשתייכים בגאון לשבט הזה, אני אוהב אתכם אבל אתם יודעים שזו האמת) שמדובר בחבורת גיקים אנאליים, לעיתים קרובות נוירוטיים, שמתעסקים בפרטים שטותיים כמו צבע ההדפסה על הלייבל בתקליטונים של הביטלס בהדפסות מאוחרות לעומת מקוריות, ולחילופין מה ההבדלים בין מיקס המונו ומיקס הסטריאו באיזה תקליט של הגבעטרון. כל זה במקום לעשות את הדבר המתבקש ולברר בדחיפות מה יש לשפר בחיי המין שלהם. זה צד של האספנות שאף פעם לא עניין אותי יותר מדי ועם זאת, יהיה קשה להכחיש שבאמצע הבית שלי עומדת תקליטייה די נכבדת, זאת אומרת אם אני רוצה ואם לא – אני אחד מהם. אז אולי יהיה נכון יותר לומר שאני אספן של מוזיקה ולא של תקליטים? או שפשוט על הסקאלה של האנאליות הנוירוטית אני יותר קרוב למרכז מאשר לקצה. אולי. בכל אופן, מה שהכי משמח אותי בכל העיסוק הזה הוא למצוא מוזיקה אבודה. אם אלה תקליטים שלא הוסבו לדיסקים מכל מיני סיבות, תקליטונים של להקות נשכחות או שירים שאמנים ידועים הקליטו כפרוייקטים צדדיים ואיכשהו אבדו עם השנים. זה הכיף האמיתי בלאסוף מוזיקה, ואת זה בדיוק אני רוצה לחלוק איתכם כאן.

דבר אחרון לפני שניגשים לעניין שלשמו התכנסנו. הכל פה עוד חדש ובסיסי ודי עירום, מקווה שדי מהר הבלוג יתפוס צורה וקצת יראה יותר כמו בית, בינתיים הוא קצת נראה כאילו הכל פה עוד על ארגזים, אבל זה יעבור. מילה שלי.

ועכשיו לעסק. אחד הנושאים שיחזרו כאן גם בפוסטים הבאים הוא מה שמקובל לכנות “להקות הקצב”. מבחינת חובב הרוק העכשווי בישראל מדובר בחור שחור בתודעה. הלהקות האלה שפעלו במרק הקדמוני של הרוק הישראלי השאירו אחריהן די מעט הקלטות ואפס תיעוד. ולמי שרוצה היום לבדוק איך נשמע הרוק הישראלי בחיתוליו יש מעט מאד אופציות. יש כמובן את שני האוספים של הד ארצי, “רוק ישראלי שנות ה-60″ (שלגמרי לא בטוח שעדיין מופץ), ו”פסטיבל הקצב הישראלי” בגרסה המורחבת של סדרת “בראשית”. אלה שני אוספים טובים שנותנים תמונה לא רעה של הסצינה, אבל יש ביניהם חפיפה מסוימת והם אפילו לא מכסים את כל הלהקות שהקליטו בהד ארצי. עוד מאסט, בעצם בכל תקליטיית רוק בישראל, הוא האלבום של הצ’רצ’ילים ויש גם אוסף די ממצה של האריות. זה פחות או יותר כל המבחר. אבל יש עוד די הרבה הקלטות שלא נכנסו לדיסקים האלו, כמו התקליטון הזה של העכבישים.

העכבישים המקוריים היו הלהקה שבה קיבלה תיקי דיין הזדמנות ראשונה להופיע, עוד לפני הגיוס ו”מי שחלם”. והגיטריסט אבי קרפל, עוד חלוץ נשכח, התחיל שם עם קאברים לצלליות ולביטלס לפני שעבר ל”סגנונות”. ואני זוכר משום מה את קוטנר מספר ב”למרות הכל” שגם במאי הקולנוע יקי יושע היה שם, למרות שזה לא מוזכר במומה, וזה מוזר. בכל אופן הטוויסט האמיתי בסיפור הוא שזו לא הלהקה שמנגנת בתקליטון היחיד של העכבישים, כי קרפל העביר את השם של הלהקה המקורית שהתפרקה ללהקה אחרת בשם חברי הכנסת, שזה שם שולט לא פחות.

אחרי עוד כמה גילגולים, באו הפושטאקים החביבים שאתם רואים כאן (בניגוד למה שנדמה מהתמונה ארז טל הוא לא אחד מהם) והוציאו את התקליטון הזה, לדעתי בסביבות שנת 70′. מה שיש בפנים זה רוק’נרול מאד פרימיטיבי, אולי אחד הדברים הכי קרובים לגארז’ אמיתי שעשו פה. הצד הראשון, Cool It הוא קאבר ללהיט ישן של ה-Quatations, להקת מרסיביט די שולית כנראה. אבל שיר לא רע. בצד השני שיר מקורי, Pass away the days, שכתב והלחין וגם שר אריה סייג, במבטא הכי קורע שתשמעו אי פעם בתקליט ישראלי. כולל שלום חנוך. למרות זאת ולמרות מה שנשמע כמו פאקים בהקלטה אבל יכול להיות גם אפקט שלא עלה יפה, השיר עובד. והוא עובד, כמו כל גראז’ טוב, בזכות הנגינה המחוספסת והחזקה, הפשטות וההתלהבות שעדיין בוקעים ממנו, גם אחרי 36 שנים.

עוד דבר מעניין שקשור לעכבישים הוא שאחד החברים שעברו שם וכנראה מנגן גם בתקליטון הזה היה ג’ון בנקס, מתופף אנגלי מליברפול, בן דורם של הביטלס שהתחיל שם עם ה”מרסיביטס” התגלגל לישראל, ומת בה מסרטן בגיל 45 לאחר שנים של אלכוהוליזם. רזי בן-עזר מספר יפה את סיפורו העצוב של בנקס, “המוזיקאי היחיד בעולם שהספיק בחייו הקצרים לנגן גם עם הביטלס וגם עם בועז שרעבי”.

the spiders – cool it.mp3
[audio:http://mistovev.haoneg.com/files/all/the%20spiders%20-%20cool%20it.mp3]
the spiders – Pass away the days.mp3
[audio:http://mistovev.haoneg.com/files/all/the%20spiders%20-%20pass%20away%20the%20days.mp3]

העכבישים: “Pass away the days / Cool it”, 1970
לייבל: הד ארצי
מספר סידורי: B-45 687
פורמט: 7″ 45 RPM
מיקס: מונו