יש בו מגנטיזם חייתי – חושני, איכות ערפילית, משהו שלא מהעולם הזה, שקשה להגדירה וכוח משיכה שאינו נראה בתצלומיו. בשביל 22 שנותיו, יש בו מידה גדושה של ביטחון עצמי, אך יש בו רגישות, המבצבצת רק כאשר מיטיבים להכירו. כאשר הוא נכנס לחדר מלא אנשים, מתבוננים כולם בדמות התמירה והגבוהה העטופה במערכות קטיפה ששערותיה גולשות עד הכתפיים.
נגיד שעוד לא ראיתם את התמונות, ולא ידעתם שהפוסט הזה יהיה עליו, נראה לכם שיכול להיות עוד אמן ישראלי שידפיס טקסט כזה (ועוד 14 ביקורות מהללות על עצמו) על תקליט שלו מלבד צביקה פיק?
את ההשתפכות הנ”ל כתבה סנדרה סקארבק ב”ידיעות אחרונות”, והיא מופיעה על צידה הפנימי של העטיפה הנפתחת באלבום השני של האיש-שכיום-נהוג-לכנות-המאסטרו “פיק” משנת 73. מתחתיה, הופיע קטע של כתב צעיר מ”במחנה גדנ”ע” -עלי מוהר, שכתב כדרכו דברי טעם: מוסיקאים טובים יש לנו הרבה. נגני להקות – אף הם רבים. אך מלחין שיצמח מתוך הפופ ממש, אחרי שניגן זמן רב בלהקות קצב, ולא צבר את הידע שלו מתוך האזנה לתקליטי “חיפושיות” בלבד (כמלחינים אחרים), וכשיחד עם זה הוא יודע פרק במוסיקה – זה נדיר.. לזכותו של פיק יאמר שהוא דאג לכלול בין השבחים והקילוסים גם ביקורת רעה אחת, זו של הדה בושס שכתבה ב”הארץ” שגרסתו של פיק לשיר “צער אינו משאיר סימנים” של נתן זך (דווקא לא בתקליט הזה) דווקא משאירה סימנים, “ולאו דווקא של צער – אלא של חוסר הבנה טוטאלי, ותצוגת ראווה עצמית”, והתוודתה שעצרה בעצמה “שלא לנפץ את התקליט למישמע גירסא וולגרית וקלוקלת זו”.
צביקה פיק כבר מזמן לא פרחח בן 22, והספיק מאז להפוך לכוכב ענק, לדעוך, לשקוע לפאזה ארוכה של חוסר רלוונטיות מוחלט ולהמציא את עצמו מחדש כאייקון קאלטי שעושה בהנאה גלויה פרודיות על עצמו. בכל אחד מגילגוליו הרבים הוא נותר סוג של חייזר בנוף המקומי. קצת כמו דיויד בואי, אלילו הגדול ביותר. השואו שלו תמיד היה גדול בכמה מידות על הפופ הישראלי שתמיד העניק יותר נקודות לפשטות (המדומה כמובן) של שלום חנוך שעולה על במת צוותא עם הג’ינס מהקיבוץ, מאשר לטווסיות נוסח פיק – עם המזדנבות והשיער הסגול. אגב לא מדובר בנקודות אצל הקהל, שדווקא פינק אותו, אלא אצל קובעי הטעם הממסדיים ובעיקר הרדיו והעיתונים של אז, שבזו למוחצנות ולפרובוקטיביות שלו ופיספסו לגמרי את הכשרון והחדשנות של האיש שהביא ארצה את הגלאם בזמן אמת.
היום קצת קשה לראות את זה דרך כל הנוצצים, אבל צביקה פיק היה חלוץ רוק אמיתי שחרש את הבמות במועדוני הקצב כבר מאמצע שנות ה-60 וניגן בכמה מהלהקות הקדומות ביותר (את האורגן של פיק אפשר לשמוע ב”יה יה מה יהיה” של השמנים והרזים, ובאלבום פסטיבל הקצב הישראלי, בין היתר). בניגוד לרוב האחרים הוא היה גם בעל השכלה מוזיקלית ממשית ומוכחת, אבל את הכבוד והתואר של ממציאי הרוק העברי לקחו דווקא דמויות כמו איינשטיין וחנוך – התל-אביבי והקיבוצניק, סמלי ישראל הראשונה ויקירי הממסד שלא היה להם רקע פורמלי כמו לפיק, ובעיקר היו יוצאי הלהקות הצבאיות – שנואות נפשו. עלבונו של הבן הדחוי בער בו גם כשהיה בשיא הצלחתו, שבר שיאי מכירות והיסטריה של מעריצות וצבר פרסים ותארים בסיטונות, ולפי כל הסימנים לא דעך עד היום.
כשהיה בשיאו התייחסו אליו בביטול, ואילו היום אין רבים שיערערו על מקומו של פיק בהיסטוריה של הפופ הישראלי. מפתיע אם כן שהקטלוג שלו מאותן שנים נותר ברובו לא מטופל. אלבום הבכורה שלו זוהי הדרך שלי שהקליט בסי.בי.אס יצא אמנם מחדש לפני מספר שנים. אבל ארבעת האלבומים הבאים שהקליט בחברת קוליפון, לא הועברו לדיסקים מעולם: פיק, מה עכשיו, אריך נגן מס’ 4 וקליידוסקופ. למעשה, כל מה שפיק הקליט בשש השנים שבין אלבומו הראשון לבין “מוסיקה”, האלבום המצליח ביותר שלו מ-78, מפוזר היום באוספים שונים ומשונים.
אני מרשה לעצמי להניח שהתקליטים האלה לא יוצאים מחדש בצורתם המקורית לא רק מפני שהם יצאו בחברת תקליטים שאינה קיימת עוד, אלא בעיקר בגלל שהם, איך לומר, לא ממש מחזיקים כתקליטים שלמים. עם כל גדולתו כמלחין מעבד ומבצע, רק לעיתים רחוקות פיק הצליח להקליט אלבום אחיד ברמתו. ותקליטיו הם בדרך כלל תערובת של שירים חזקים לצד פילרים תמוהים. כך ב”פיק”, אלבומו השני, שמכיל שירים מעולים כמו “הרקדן האוטומטי“, “סימנים”, “בין האצבעות” ו”שושנת פלאים” המופלא, אבל גם את שיר ההלל לקבוצת הכדורגל הכוח רמת גן, את “שמע ישראל” מפסטיבל הזמר החסידי ו”את השתנית” – שמאלץ בסגנון סן רמו מתוך “פסטיבל הזמר הלועזי”. תקליטו הבא “מה עכשיו” היה דומה מאד במבנה ל”פיק”. גם כאן בין שירי רוק מצוינים ולהיטים גדולים מפוזרים שיר אחד חסידי (“שהחיינו”), ושלל בלדות סכריניות (“איתך ובלעדיך” שהפך לסטנדרט בפופ המזרחי, “השיר שלך”).
את השירים הטובים מתוך תקליטיו בקוליפון פיזר פיק באוספים השונים שהוציא. אלה שלא נכנסו לשם, בדרך כלל מעניינים הרבה פחות. ובכל זאת, היו גם כמה שירים טובים שנשכחו מאחור, כמו השניים שתוכלו להאזין להם עכשיו, שניהם מתוך “מה עכשיו”. הראשון, “אוליביה” (מילים: מירית שם-אור), עשוי להיות מוכר לאלה מכם שהתוודעו לחידוש של רועי צ’יקי ארד מתוך “סונול”. כאן בעיבוד מלכותי מבית מדרשו של קובי אשרת. השני, “שיר לבני השלושים פלוס”, גם הוא למילים של מירית שם אור ובעיבודו של מי שכמו פיק צמח מתוך מועדוני הקצב והפך לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בפופ הישראלי – אלדד שרים. לקינוח, קליפ ל”שושנת פלאים” מתוך “פיק” (אם כי בעיבוד פשוט יותר מזה שמופיע בתקליט עצמו), לחן של פיק למילים של שאול טשרניחובסקי. הפעם הראשונה שבה התמודד בהצלחה מרשימה עם טקסט מורכב, באופן שהפך מאוחר יותר לסימן היכר שלו כשהוציא ניצוצות משירי משוררים נוספים כמו נאסף תשרי של נתן יונתן והפייבוריט האישי שלי – “על חטא” של יונתן רטוש.
צביקה פיק – אוליביה.mp3
[audio:https://mistovev.haoneg.com/files/pick/svika%20pick%20-%20olivia.mp3]
צביקה פיק – שיר לבני השלושים פלוס.mp3
[audio:https://mistovev.haoneg.com/files/pick/svika%20pick%20-%20shir%20levney%20hashloshim%20plus.mp3]
צביקה פיק – “פיק”, 1973, “מה עכשיו”, 1974
לייבל: קוליפון
מס. סידורי: פיק – 5858; מה עכשיו – 46343
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
מפיק: צביקה פיק
עיבודים: פיק – אלדד שרים, אריה נבון, צביקה פיק; מה עכשיו – צביקה פיק, אריה לבנון, אלדד שרים, קובי אשרת, אלכס וייס
עטיפה:פיק – אתי מלמן; מה עכשיו – נית קליש.
צילום: פיק – בן לם; מה עכשיו – סמי בן-גד
האזנה נוספת
צביקה פיק – האוסף המשולש (NMC), זוהי הדרך שלי (NMC), מוסיקה (NMC)
החידוש של צ’יקי לאוליביה בסונול (רא רקורדס) לרכישה דרך האתר של צ’יקי. ועכשיו גם כאן, להורדה חופשית באדיבות צ’יקי ולאון.
[audio:https://mistovev.haoneg.com/files/pick/olivia_-_chicki.mp3]
הרשמו למיילינג ליסט של זה מסתובב. אף פעם לא מאוחר.
חברת “קוליפון” אמנם אינה פעילה, אבל הזכויות על כל ההקלטות שייכות לפיק עצמו ולא להם. את זה אפשר להסיק מכך שהקלטות בתקופה ההיא מופיעות, כפי שאמרת, על האוסף המשולש, באיכות מאסטר, ולא מוזכר שם דבר על קוליפון.
מצד שני… גם חלק ניכר מתקליטי הביטלס -לפני RUBBER SOUL- מכילים אחוז ניכר של פילרים… ולמרות הכל הם קיימים על CD בצורתם המקורית והקהל צורך וצורך… אז כנראה שיש סיכוי.
פיק ממשיך להפתיע… אז אם הוא מסוגל להמשיך ולהקליט ולהוציא דיסקים חדשים בידיעה ברורה שמכירותיהם -במקרה הטוב- יכסו את עלות הייצור, אז כנראה שעוד בימי חיינו נזכה לראות את אותם אלבומים בפורמט דיגיטלי ובעטיפה מקורית.
אין ספק. מדובר פה בבלוג משובח. ערן – לך בכוחך זה.
ולגופו של הפיק: לעניות דעתי מדובר במלודיסט מהדרגה הראשונה. גם כיום, במאה העשרים ואחת, וזה נדיר ביותר למלחינים בני גילו, הוא עדיין מצליח מדי פעם לשלוף מנגינה מלודית, מאז’ורית וחמה.
את הסיפור של “אוליביה” שמעתי מפיו של פיק עצמו בתקופה העליזה שבילינו יחד (1997? 1998?). פיק הפציע להופעה של להקתי קנאק\פופ. זו היתה התקופה שלפני “דיווה” והוא היה רק בתחילת הקאמבק, עדיין סימפטי וצביקוני. לאחר ההופעה, אמרתי לו שאני מאוד אוהב את “אוליביה”. לקח לו זמן לזכור שהיה בכלל שיר כזה. לאחר כמה שניות סיפר שזה היה למעשה ג’ינגל לפרסומת לחזיות, מה שמכנים היום “תוכן שיווקי”. כנראה שזה גם קבר את סיכויי ההצלחה של השיר היפהפה הזה ברדיו.
באותה תקופה עוד לא עשיתי קאבר לשיר, כי הייתי בעניין של רעש וקצב ולא חשבתי שאשיר אי פעם שירי אהבה איטיים ומתקתקים, אבל השתמשתי בשורה “האוויר הוא ורוד” בשיר של קנאק\פופ בשם “כפר-סבאיות בתל אביב”.
לדעתי אוליביה הוא יותר מכל אחד הטקסטים המבריקים ביותר של מירית שם אור, טקסט פופ מושלם, שמציג סיפור מעט ברט בכרכי. מישהו מרכזי ומוערך מאוד באינדי ששמע את סונול ונאמר לו שזה קאוור, חשב שתרגמתי את לו ריד. בגרסה שלי, אני והמפיק רם אוריון, לקחנו כמה חצוצרנים רוסים רעי מזג, את הזמרת “פיצה” והשיא היה את שלמה “הנדריקס” מזרחי לנגן את סולו הגיטרות. חיכינו עד שייצא משהו ואז כשזה קרה, זה היה פשוט יוצא דופן, קשה לי להבין מאיפה האדם הזה, שלמה מזרחי, מנגן. לא ראיתי דבר כזה.
אגב, כיום אין לי קשר עם צביקה, אבל אני מיודד עם בתו המקסימה שרונה (מיותר לציין שאני מעריץ את הפיקיות), מאז שכתבתי את המילים לשיר “אהבה מחשמלת” עם יובל שגב, לדואט שלהם במסגרת רנו פסקל. שרונה מאוד אוהבת את סונול, והוא נמצא בין העשיריה בקומפקט של הג’יפ שלה.
שוב, כל הכבוד על הבלוג היפה והמושקע. עותקי המהדורה השלישית של סונול אזלו ואני צריך לעשות עוד. בינתיים, הצלחתי להעלות לאינטרנט משום מה 75 אחוזים מהקאבר שלי, כמתנה לבלוג ולקוראיו. אם יש אפשרות קלה להעלות את כל השיר, אשמח לשמוע על כך.
http://chicky99.googlepages.com/05-chicky-olivia.mp3
הבלוג אכן מעולה, יישר כח ערן
הנה השיר המלא בביצוע צ’יקי הרזה.
להורדה:
http://www.wikiupload.com/download_page.php?id=82195
לשמיעה:
http://www.wikiupload.com/comment.php?id=82195
שבת שלום
לאון
הנה עוד מקום בו השיר מאוחסן
http://uploadhut.com/view.php/384599.mp3
זה בלוג תענוג
אוח ערן – ללקק את האצבעות!
היי ערן
אני
עוקב אחרי הבלוג שלך ומחכים.
לגבי צביקה, רבים צוחקים עלי אבל בחזוני אני רואה אותו יושב ליד פסנתר לבן עטור פרחים ומוקף נרות במרתף הקטון שלנו… עוד חזון למועד.
נראה באמת שיש לאיש חוש הומור וגם אירוניה עצמית. גם בגלל זה אני אוהב אותו.
יישר כח . המשיכו לשחרר להורדה עוד שירים ישנים ואהובים של צביקה פיק , שקשה להשיגם .
התאכזבתי מהביצוע של צ’יקי לשיר אוליביה של צביקה פיק . אין כמו האוריגינל של צביקה .
אנא פרסמו את המקור !
ערן, מלבד “לגור איתו”, האם פיק הקליט עוד משיריו בליווי נושאי המגבעת?
צביקה פיק הקליט עם נושאי המגבעת גם את “שיר הפריכה ” ו…..שיר חדש שנקרא “למה לא” שהוא בסגנון רוק- נויז ששלט בשנות התשעים בהשראת להקות כמו נירוונה ןמטאליקה. השיר הנ”ל היה אמור להיות סנונית ראשונה מדיסק שלם עם נושאי המגבעת , רעיון שנגנז בסופו של דבר. השיר “למה לא ” מופיע באוספים המשולשים של צביקה פיק (הד ארצי או nmc )/
פינגבאק: זה מסתובב » Blog Archive » re: מסתובב
פורסם קליפ חדש לביצוע של צ’יקי לשיר אוליביה, מאת נמרוד קמר –
http://www.youtube.com/watch?v=TeX4p-mRqi0
אגב, ראיתי שהאלבום “פיק” עלה על דיסק- כחלק ממהדורה כפולה יחד עם “זוהי הדרך שלי”
קפיצה של 7 שנים בהערות, חונך את העשור הבא ושנת 2014 בכלל. טיימינג מוזר, רק לפני שבוע הייתה איזו כתבה עם ראיון על צביקה לרגל גולסטאר.
לפני כעשר שנים ראיתי בחנות את הראשון והשני שלו, לא בגרושים אבל מחיר סביר. התלבטתי והחלטתי שאם לא אקנה אולי אצטער אחר כך. והנה, לפני כמה חודשים האזנתי לשניהם אחרי שנים רבות ודי אהבתי את הכל, במיוחד את הרקדן שהוא קטע מהפכני מכל בחינה שהיא, ואת העטיפה הנפתחת האלדין-סיינית של פיק. מה עוד שלמצוא את פיק נפתח בימינו יכול בשקט להגיע ל200 שקל לעומת ה20 בערך ששילמתי.
מהקטעים ששמת פה התחברתי לשיר על גיל 30, שמעתי אותו 3 פעמים רצוף – שיר פשוט גדול.
אוליביה לא נשמע כזה מיוחד או מדהים אבל אולי כשאשיג את התקליט הזה אוהב אותו יותר, בגלל העטיפה תמיד חשבתי שזה משנות ה80 ולא השלישי שלו אז ויתרתי כל פעם.
מילה על הקאבר המחודש שכבר לא כל כך חדש.
מצטער אם פתאום זה קופץ אחרי 7 שנים אבל הפסקתי לשמוע אותו אחרי 30 שניות ולא הגעתי לשום גיטרה של שלמה מזרחי האגדי. הדרך בה הזמר נתקע על כל עיצור פשוט כואבת לי באוזן, זה לא זורם בשיט (שוב סליחה) והדיקציה או מה שלא קוראים לזה מזעזעת. הקול שלו דוקא סביר אבל אי אפשר להאזין, אני אחכה לצביקה על גבי הויניל.
בתיכון ראיתי אותו עם נושאי המגבעת ברוקסן, בדרכו שלו היה גדול. אני יכול למלא עמודים על החוויה הביזארית לגמרי הזו אבל אתאפק.
יחי פיק !