שלכם, אלכס וייס

הנה דוגמה קלאסית לאלבום מעולה – “שלכם, שולה חן” משנת 1969 – שאבד בגלל טיפול קלוקל וחוסר תשומת לב מצד חברת התקליטים, במקרה זה אן.אם.סי. במקום להדפיס אותו מחדש בצורתו המקורית ולתת לו את המקום הראוי בקטלוג שלה, פיזרה נמ”ס חלק משירי האלבום באוסף בין כל מיני שירים לא קשורים מתקופות אחרות, וכך פשוט מחקה אותו מהזכרון ומההיסטוריה. זה היה גורלם העגום של עוד תקליטים חשובים ששייכים לחברות תקליטים אחרות, למשל “קצת שקט” של אושיק לוי (פונוקול) או האלבום של אריאל זילבר ולהקת ברוש (התקליט). אבל זאת גם הקריירה הלא רציפה של שולה חן עצמה, שאחרי שנים מעטות פרשה מעשיית פופ, שאחראית לכך שהרבה גבות מורמות כשאני חוזר וטוען שמדובר באחד האלבומים הטובים בפופ הישראלי. את הלהיט הכי גדול מכאן, “בוא הביתה” מכירים היום בעיקר מהפרסומת לקוטג’. את שולה חן עצמה מ”השיר שלנו”, או אם אתם קשישים מספיק, מ”פלורנטין” או מתפקידה הבלתי נשכח כאסיסטנטית של נוח רב-מוח בזהו זה.

אבל ב-69 הדברים נראו אחרת לגמרי. שולה חן היתה אז משוחררת טריה מלהקת הנח”ל, שם שירתה לצד שלום חנוך, חנן יובל, ששי קשת, טוביה צפיר, מנחם זילברמן ואיציק “בולבול הקבולבול” וייס. היא היתה הסולנית הבולטת במחזור הזה של הלהקה, עם להיטים כמו “אחד חולמני”, “ישנן בנות”, “הוא לא כל כך חכם” ובעיקר “ולס והגנת הצומח” שמזוהה איתה עד היום. עם רקורד כזה לא פלא שחברת תקליטים מובילה כמו סי.בי.אס החתימה אותה על חוזה הקלטות, סיפקה לה שירים של הכותבים הכי חמים בשוק והצמידה לה מעבד אשף כדי שיפיק עבורה אלבום בכורה. זה אולי לא נראה ככה היום, אבל אין ספק שאז זאת היתה הפקת יוקרה ואחד הריליסים החשובים של סי.בי.אס באותה שנה.

כיון שלקריירה המוזיקלית של שולה חן עצמה לא היה המשך משמעותי, ובעצם האלבום הזה נשאר היחיד שהקליטה מאז, נכון יותר לראות היום את “שלכם, שולה חן” כאלבום של אלכס וייס, שעיבד את כל השירים וניצח על תזמורת סי.בי.אס (איפה תמצאו היום חברת תקליטים שיש לה תזמורת?). ובאמת רוב העניין ההיסטורי בתקליט מעבר ללהיטים שבו הוא בעבודה המרשימה שלו, שהיא חוליה אחת בשרשרת של תקליטי מופת שהפיק באותן שנים.

וייס שעלה לארץ מהונגריה בצעירותו התחיל את דרכו המקצועית בסוף שנות ה-50. כבר אז עבד עם השמות הגדולים ביותר כמו שושנה דמארי ואריק לביא, ועם כוכבי הפופ הסלוני יפה ירקוני, מרים אביגל וצדוק סביר. בשנות ה-60 עבד עם בצל ירוק והתרנגולים, יהורם גאון, שלישיית גשר הירקון וגם אריס סאן בכמה מההקלטות הראשונות שלו בישראל, אבל שיאו המקצועי חפף לתור הזהב של הפופ הישראלי, בין סוף שנות ה-60 לאמצע שנות ה-70. בשנות הפריחה הגדולה שבין שתי המלחמות, העיבודים המבריקים של וייס עיטרו שירים ותקליטים רבים מאד שהתברגו חזק בקלאסיקה. ולא יהיה מוגזם לומר שהצליל של התקופה ההיא הוא במידה רבה הצליל שלו. הנה רשימה חלקית: האלבומים “מזל גדי” של אריק איינשטיין, “משירי ארץ אהבתי” של חוה אלברשטיין, “הטוב הרע והנערה”, האלבום השני של התרנגולים, תקליטון הבכורה של הצ’רצ’ילים, התכנית הראשונה של התאומים, השירים “הסלע האדום” ו”קטר 70414″ של אריק לביא, “אני אצבע את השלכת בירוק” של יורם ארבל, “על כפיו יביא” של רבקה זוהר, “אין מדינה לאהבה”, ו”שני תפוחים” של צביקה פיק, “חוזה לך ברח” של אושיק לוי, “מונה ליזה של המאה העשרים” של מירי אלוני. כל אלה עבודות של וייס. העיבודים שלו תמיד עשירים, אלגנטיים, מעוררי התפעלות. וייס הוא זה ששם את הפסנתר בפתיחת “חוזה לך ברח”, את כלי המיתר ב”על כפיו יביא”, הנבל ב”מדוע הילד צחק בחלום”, סקציית כלי הנשיפה ב”אני אצבע את השלכת בירוק”. קשה להפריז בגודל התרומה שלו לצליל של המיינסטרים אז. לא מפתיע לגלות ששירים רבים שעיבד עדיין מושמעים ונשמעים נפלא גם היום.

אלה היו השנים היפות של הפופ המסחרי המסורתי, ברוח טין-פן-אלי והבריל בילדינג, שהיתה בו חלוקת תפקידים ברורה בין המחבר, המעבד והמבצע. אבל בהמשך המבנה הזה פינה את מקומו לרוק, שבנוי על עקרונות אחרים לגמרי. וייס אמנם עבד גם עם להקות רוק כמו הצ’רצ’ילים וזהר השביעי, אבל כשהרוק התבסס לבסוף בארץ הוא ומעבדים אחרים בני דורו נדחקו הצידה. האופנות השתנו ואמני פופ הפסיקו להקליט עם תזמורות גדולות. את מרכז הבמה תפסו יוצרים מבצעים ואת המעבדים והמנצחים החליפו מפיקים מוזיקליים שלא היו בעלי רקע קלאסי (לפחות רובם) אבל ידעו טוב יותר איך לעבוד עם להקות רוק וכלים חשמליים. מוקד העבודה של אדריכלי הצליל החדשים עבר מכתיבת התפקידים לכלי התזמורת השונים אל מומחיות של שליטה ברזי אולפן ההקלטות. הפרויקט האחרון שמוזכר בביוגרפיה של וייס במומה הוא מספר קטעים באלבום “סימפטיה” של נורית גלרון משנת 82. אחר כך פרש. הוא הלך לעולמו בספטמבר 2001, בגיל 72, מבלי שזכה להכרה מחודשת בפועלו. שלא לדבר על אוסף רטרוספקטיבי מכובד. עצוב לגלות שבאתר הבית של NMC (מה שפעם היה סי.בי.אס), עבורה הקליט את רוב עבודותיו ושבה שימש כמעבד הבית שנים רבות, אין אפילו דף לזכרו.

הליטוש של “שלכם, שולה חן” מעיד על הקפיצה העצומה שעשה הפופ הישראלי באותן שנים ברמת הכתיבה, הביצוע וההקלטה. לשם המחשה, רק ארבע שנים קצרות מפרידות בין התקליט הזה לבין זה של גילה אדרי, שבהשוואה נשמע מגושם ובוסרי. שלושה לחנים מוקדמים של שלום חנוך יש פה. “תחת כובד התפוח” (מילים: יורם טהרלב), “איזידור” (מילים: שמרית אור) והלהיט היחסי “אוריה החיתי” (מילים: יהונתן גפן). חנוך וחנן יובל גם שרים קולות רקע בתקליט, ואפשר לשמוע אותם היטב ב”בוא הביתה”. עוד שלושה לחנים תרם דני ליטני, שבאותן שנים עסק בעיקר בהלחנה – “אל תשיר לאף אחת אחרת”, “אל תספר היום בציר” ו”למה דווקא אני”.

בהתאם למקובל אז התקליט כלל לא פחות מחמישה קאברים. בן זוגה של חן, אבי קורן, כתב מילים עבריות עבור “בוא נבנה ארמון”, שמבוסס על לחן של הצרפתים אדי מרניי וגי מרדל, ול”בוא הביתה” שהוא קאבר ל-Sunday Morning שכתבה מרגו גוריאן והתפרסם בביצוע של Spanky and our gang. “פתאום היה לי טוב” מבוסס על As tears go by של מריאן פייתפול והסטונז, עם מילים עבריות שחיבר אריק איינשטיין. שני קאברים נוספים הם “שלושה גמדים” (במקור: Sunshine and you של Les Irrésistibles, הרכב פסיכדלי אמריקאי שפעל בפריז), גם הוא עם מילים עבריות של אבי קורן, ו”כמו אמש” שסוגר את האלבום, והוא גרסה עברית ללהיט מפסטיבל סן רמו, Il gioco del amore, שהיה נישאר כנראה סוג של מלודרמה איטלקית אלמלא הטיפול של אלכס וייס, שעשה ממנו פינאלה מפואר לאלבום ענק.

עדכון: האזינו ל”שלכם, שולה חן” במלואו בספוטיפיי. איזה דבר זה האינטרנט הזה:

יש מקום לעוד? קחו מיקסטייפ שחוקר יותר לעומק את העבודות של אלכס וייס:

שלכם שולה חן, 1969
לייבל: סי.בי.אס.
מס. קטלוגי: S 63372
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
נגנים: תזמורת סי בי אס
מנצח ומעבד: אלכס וייס
עטיפה: אבנר כץ

האזנה נוספת
שולה חן: באוסף בוא הביתה – מיטב שיריה של שולה חן (NMC).
אלכס וייס: אריק אינשטיין – מזל גדי (NMC), ובאוסף ישן וגם חדש שמכיל את שירי התקליטון הגר ואחרים (הד ארצי), חוה אלברשטיין – משירי ארץ אהבתי(NMC), רבקה זוהר על כפיו יביא באוסף משירי פסטיבל הזמר יעלה ויבוא (הד ארצי). אושיק לוי חוזה לך ברח באוסף קצת שקט+ (פונוקול).

הירשמו תיכף ומיד לרשימת התפוצה של זה מסתובב, צרפו עשרה מכסים של לבן וזכו ללא הגרלה.