ירושלים של חשמל

הנה סוגיה מטרידה. כבר הרבה מאד שנים אין כמעט טקסט שנכתב על שלמה מזרחי שהוא לא מכונה בו "ג'ימי הנדריקס הישראלי", ועד כמה שהדבר עשוי להיות מחמיא לנגן גיטרה, להיות מושווה לאליל הבלתי מעורער של הכלי, דעתי הצנועה היא שלאורך השנים הכינוי הזה הביא לו, למזרחי, יותר נזק מתועלת.
נסביר: מזרחי הוא מוזיקאי מוכשר בזכות עצמו, עם מניית יסוד ברוק הישראלי. הוא מוזכר כמקור השראה על ידי אמנים כמו אהוד בנאי וברי סחרוף, אבל רוב קהל הרוק בישראל לא יודע עליו הרבה מעבר לזה שהוא מוזכר ב"כמה יוסי" של סחרוף. והרי רק על תפקידים כמו שהוא עושה בשירים כמו "ילדה קטנה" של גבי שושן או "אני בדרכי למוסד הסגור" של כיף התקווה הטובה, אם למנות רק שניים, מזרחי היה צריך להתברג גבוה בליגה המצומצמת של גיבורי הגיטרה הישראליים לצד שמות כמו קלפטר, רומנו ואחרים. במקום זה, הוא מוכר רק למעטים, נחשב ל"מוזיקאי של מוזיקאים" ונלחם בשיניים כדי לקבל את פיסת ההכרה שהוא ראוי לה.
מה אומר הכינוי "ג'ימי הנדריקס הישראלי" לאחד שלא יודע מי זה שלמה מזרחי ולא שמע על "הבמה החשמלית" ועל "חנטריש שלוש ורבע" או "כיף התקוה הטובה"? שיש פה אחד שמנגן בול כמו הנדריקס. לכן בכל מקום שהוא מגיע אליו מבקשים ממנו לנגן מאחורי הראש או עם השיניים ולעשות את "התקווה" בחירועים כמו שהנדריקס עשה את ההמנון האמריקאי בוודסטוק. למה לו להסתפק בזה? למה להיות ג'ימי הנדריקס הישראלי כשאפשר פשוט להיות שלמה מזרחי, גיטריסט ישראלי ענק? זה נשגב מבינתי. מגיע לו כל כך הרבה יותר מזה.

הבמה החשמלית במודל מאוחר יותר, תחילת שנות ה-70. שלמה מזרחי במרכז. התמונה באדיבות 'מועדון הרוק הישראלי'לפני כמה חודשים יצא לשלמה מזרחי אלבום אוסף חדש, בהפקה עצמית, שמרכז 19 הקלטות מהשנים 75 – 82 ונקרא על שם הגיטרה האהובה שלו "פנדריקה". לא כל יום, לא כל שנה ואפילו לא כל עשור יוצא אלבום חדש לשלמה מזרחי ולכן, לרגל העניין השמח הזה אני רוצה לחזור איתכם הפעם לירושלים של סוף שנות ה-60, ואל "הבמה החשמלית", הלהקה הכי גדולה שנתנה לנו עיר הקודש (לפחות עד שנחתו פה "נושאי המגבעת").
הבמה החשמלית מזוהה יותר מכל עם שלמה מזרחי, אבל הוא לא היה בין מייסדיה אלא הצטרף אליה אחרי שכבר הנהיג להקה משלו – "השחפים". כבר אז הדהים את הקהל שבא להופעות שלהם בתעלולי פידבקים ואפקטים שהיו רחוקים שנות אור ממה שהיה מקובל באותה תקופה בארץ, אפילו בסצינת הקצב. אל "הבמה החשמלית" שאז עוד היתה להקה חובבנית של סטודנטים אמריקאיים, מזרחי הצטרף ב-68, אחרי שהשחפים הגיעה לסוף דרכה. משה דנבורג הנהיג את הלהקה אז, כתב את השירים, שר וניגן גיטרה. איתו בהרכב היו רני וולפסון (קלידים), חיים כהן (בס) ורפי כנפו (תופים). בהמשך ההרכב הזה התפזר, ושלמה מזרחי שנשאר עם השם הפך לדמות המובילה בכל גילגוליה הבאים של הלהקה.
הלהקה לא הוציאה מעולם אלבום שלם, או לצורך העניין גם לא תקליטון נוסף תחת השם "הבמה החשמלית", אבל היתה פעילה מאד כלהקת ליווי של אמנים אחרים וגם הופיעה הרבה בכל מיני מסגרות. כיום, שמה מוזכר בעיקר כשותפה ליצירת חנטריש שלוש ורבע, אלבום פסיכדלי פרוע של יוצא להקת פיקוד הצפון דני בן ישראל, אבל היא השתתפה בעוד כמה הקלטות, למשל באלבום הבכורה של צביקה פיק, ונטלה חלק גם במחזמר "קרחת" שכבר הוזכר כאן. שלמה מזרחי עצמו היה חבר בכיף התקווה הטובה לצד זהר לוי, אלי מגן, חנן יובל וג'וזי כץ, ובשנת 74' הפיק מוסיקלית כמה משירי מאלבומו השני של גבי שושן, ביניהם את "ילדה קטנה" המופתי, עליו אפשר היה בקלות להגיד שנעשה בהשראת מארק נופלר, אלמלא הוקלט ארבע שנים לפני האלבום הראשון של "דייר סטרייטס". ההתחככות האחרונה שלו במייסטרים הישראלי היתה בשנת 84', אז הלחין את הפסקול לסרט "קוקו בן 19 ", ממנו הצליח שיר הנושא בביצוע דני בסן.

מלבד שלמה מזרחי עצמו, אין שום חפיפה בין ההרכב הראשון של הבמה החשמלית לבין הלהקה שליוותה שנתיים מאוחר יותר את דני בן-ישראל, וזה ניכר היטב בצליל המאד מרוסן של התקליטון היחיד שהותיר ההרכב הזה אחריו, ושאת שני צדדיו תשמעו הפעם.
עטיפת התקליטון. המחיר: 2.99 לירות. סריקת העטיפה באדיבות 'מועדון הרוק הישראלי'הדבר המפתיע ביותר בקשר לתקליטון הזה הוא שהזמרת תמי אדלר, שהיתה למעשה בת זוגו של משה דנבורג, לא דיברה בכלל עברית, ולמדה את הטקסטים מתעתיק פונטי באנגלית. הנסיון האמיץ שלה לרסן את המבטא ולהשתלט על הטקסט וההיגוי העברי הביא אותה לעיתים קרובות למקומות די משעשעים, מה שנכון גם לגבי המילים עצמן, שכן גם דנבורג, שכתב והלחין את שני השירים בתקליטון, לא היה מורגל בכתיבה בעברית. ואכן השירים כוללים יציאות כמו "כה רציתי לשוחח, אך שכחתי על מה" ושאר מליצות.
עוד הפתעה היא שדי קשה לזהות בשני הקטעים האלה את הגיטרה של שלמה מזרחי, שעדיין די רחוקה כאן מהצליל הכבד שיאפיין את ההקלטות הגדולות שלו בהמשך הדרך. אולי כי הוא משמש כאן בעיקר כמלווה, ללא תפקידי סולו, והיה באותו הזמן חבר די טרי בלהקה שהיה לה צליל מגובש משל עצמה. השורשים המוזיקליים של דנבורג היו אחרים מאלה שישפיעו על הבמה החשמלית בהנהגתו של מזרחי, והשירים שכתב היו די חריגים גם ביחס למה שעשו להקות קצב אחרות באותה תקופה. ובאמת, "אהבה מסוג חדש" ובמיוחד "איזה בוקר נפלא" המוצלח יותר, מזכירים יותר פולק רוק היפי-טריפי מעדות הסן-פרנסיסקו מאשר את הפופ הבריטי שהיה מקור ההשראה של רוב להקות הרוק שפעלו אז בארץ. מותר גם להודות שבשונה מרוב הקטעים שהצגתי כאן בשבועות הקודמים, שני השירים בתקליטון הזה הם לא בדיוק משהו שמחזיק היום בפני עצמו, במנותק מההקשר ההיסטורי. המילים נשמעות מיופיפות וקצת טיפשיות והשירה של תמי אדלר צורמנית ומיושנת. אבל בסופו של דבר, הרי לא זה העיקר כאן, אלא הגיטרה של שלמה מזרחי שזו הפעם הראשונה שבה הונצחה על גבי תקליט.

תמי אדלר והבמה החשמלית – אהבה מסוג חדש.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


תמי אדלר והבמה החשמלית – איזה בוקר נפלא.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

תמי אדלר והבמה החשמלית, אהבה מסוג חדש / איזה בוקר נפלא, 1968
לייבל: סי.בי.אס.
מס. סידורי: 3228
פורמט: 7" 45RPM
מיקס: מונו
עבוד ונצוח: משה דנבורג

האזנה נוספת

דני בן-ישראל (עם הבמה החשמלית) – חנטריש שלוש ורבע (MIO)
הקטעים של כיף התקווה הטובה באוסף שבעים שמונים (הד ארצי)
גבי שושן – האוסף הכפול (NMC)

תודה למועדון הרוק הישראלי על העזרה בהכנת הפוסט.

מנהלות ושאר מיני

1. בין המיילים שנחתו השבוע היו כמה ששאלו איפה אפשר לקנות תקליטים בזול. יש כמה חנויות בתל אביב וקצת מסביב, ותמיד טוב לעבור ביותר מאחת. "חור בשחור" הותיקה בשלמה המלך 5 היא מקום מצוין למצוא בו תקליטי מיינסטרים בזול, למקרה שבא לכם לעשות השלמות של קלאסיקות נפוצות. לדברים קצת יותר אקזוטיים, החור מתאימה פחות וכבר הרבה זמן שהמבחר שם לא מתעדכן כמו פעם. לחור יש גם, או לפחות היה פעם, חדר אחורי שאליו הוכנסו רק לקוחות נבחרים ושבו הוחזקו הפריטים הנדירים והמיוחדים שתומחרו בהתאם, וזה לא כל כך יפה. ב"הקומה ה-13 " שבשלמה המלך 44 יש סיכוי לא רע למצוא תקליטים מעניינים בזול, אם תצליחו להתגבר על הבלאגן המוחלט ששורר בחנות, שעמוסה בארגזים לא ממויינים. באוזן השלישית, חלוצת חנויות הויניל מיד שניה, מחזיקים גם היום סקצית תקליטים, אבל האמת שזה כבר מזמן לא העיקר מבחינת בעלי המקום. בכל זאת המבחר סביר בהחלט והמחירים גם, למרות שהם עדיין מעט יותר גבוהים מאלה של חור בשחור, למשל. באוזן יש גם סיכוי טוב יותר למצוא תקליטים ישראליים נדירים, כמו למשל "כרומוזום" של רמי פורטיס, שמוצע שם עכשיו ב-300 ש"ח, וגם שווה את זה, אם תשאלו אותי. שתי חנויות שמתמקמות בקצה העליון של סקאלת המחירים אבל מציעות מבחר מגוון יותר הן "חוד המחט" בככר מסריק, ו"אוף דה רקורד" בדיזנגוף 90, סמוך לככר. אלה אופציות טובות אם אתם מחפשים תקליט ספציפי וגם מוכנים לשלם עליו מחיר נאה. יש גם חנות חדשה ברמת גן, שפועלת כמה חודשים או קרוב לשנה ברח' עוזיאל אבל עוד לא בדקתי אותה בעצמי. אישית, את המציאות המוצלחות ביותר מצאתי בחודשים האחרונים דווקא בבסטה בשוק ככר דיזנגוף (השוק פועל רק בימי שלישי ושישי), שם המבחר אמנם לא גדול אבל מתחדש בקצב יחסית גבוה והמחירים לרוב סבירים בהחלט. בשישי האחרון, סתם ככה בשביל הדוגמא, אספתי שם את Cosmo's factory של קרידנס קלירווטר ריבייבל ב-20 ש"ח, Presence של זפלין ב-40 ו"לוקח את היום לאט", אלבום הרגאיי העברי של אבי מטוס גם כן ב-40 שקלקלין. לא רע.

2. בקרוב ירדו מהשרת הקבצים שצורפו לפוסטים הראשונים של "זה מסתובב". אם עוד לא הורדתם את העכבישים, רן אלירן ואריאל זילבר, זה הזמן לעשות זאת.

3. רשימת התפוצה הולכת ותופחת, אבל אף פעם לא תהיה שמנה מדי. מהרו והירשמו כי מחר לכו תדעו מה יקרה.


13 תגובות

  1. גיאחה אמר\ה:

    דומני כי ראיתי את "כרומוזום", במחיר דומה, גם ב"המקום" בטשרניחובסקי, ת"א. הוא מוצג (כמו באוזן) על הקיר מעל התקליטים.

  2. מתי ג'י אמר\ה:

    שירים נחמדים, ולמרות הכל זה נשמע שונה ממה שהלך במוסיקה הישראלית הפופולרית באותו זמן.

    האם זה שונה בהרבה ממה שהיה בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער"? כזכור חלק מהשחקנים שם שרו באופן פונטי… אם כי את התקליט עצמו עוד לא יצא לי לשמוע.

  3. זולי אמר\ה:

    הג'פרסון איירפליין פוגשים את נחמה הנדל 🙂 ללא ספק פיסת אובסקיוריטי חביבה ביותר. אני דווקא מוצא את המבטא של תמי אדלר הולם את הווייב הכללי, בערך כמו המבטא של ג'וזי בחלונות.

    אפרופו אבי מטוס – האם יש סיכוי שהאלבום המופתי הזה יראה ריאישיו מתישהו? היום, כשסצינת הרגאיי המקומית חזקה ובועטת יותר מאי פעם, אני חושב שדווקא יימצא לזה קהל יעד.

  4. לאון אמר\ה:

    התביישתי לרגע כי גם אני כתבתי על מזרחי איזה שורה, והשתמשתי בכינוי ההנדריקס, אתה צודק לחלוטין
    חוץ מזה, אוהב את הכתיבה שלך מאוד, ובכלל אוהב את פועלך ! כל הכבוד ערן – תמצית ויניל לנצח

  5. bernuli אמר\ה:

    התקליט המעולה של אבי מטוס יצא בדיסק ב1996 נ NMC
    הוא כבר לא מופץ, לדעתי

  6. דוד אבוטבול אמר\ה:

    שלמה מזרחי בן אדם נהדר בנוסף להיותו מוזיקאי מוכשר. הוא עזר לי לרכוש את החשמלית שלי ואפילו מכר לי מגבר שהקליט איתו באיזה אלבום במחיר מצחיק.

    אילולא הייתי ירושלמי כרגע הייתי לוקח אצלו שיעורים בגיטרת רוק.

  7. יניב אידלשטיין אמר\ה:

    ערן – אתה חייב להוריד את הקבצים?
    לא שואל בשביל עצמי (אני כבר הורדתי) אבל חבל שהדבר הייחודי הזה ייעלם כל כך מהר לכל מי שעוד לא הספיק לגלות.
    למה שלא תשאיר את הקבצים עד ש(אולי) תקבל בקשה להסיר אותם?

  8. ערן דינר אמר\ה:

    ברור שגם אני הייתי רוצה שהקבצים ישארו, אבל אני גם רוצה להיות מאה אחוז בסדר ולהיצמד למה שהצהרתי בדיסקליימר, ולא לחכות שזה יעצבן מישהו. בוא נגיד הפוך – אם יהיה לזה הכשר מפורש מטעם היוצרים או בעלי הזכויות, אני אשאיר את הקבצים בחפץ לב.

  9. חן המדריך, ירושלים אמר\ה:

    אהלן ערן.

    1.) אח….. קיץ 1981 (ואולי 80'?…), אמפיתיאטרון עמק חפר ליד כפר ויתקין: מני בגר, שלמה מזרחי והבמה החשמלית, תיסלם וגם הרכב ניו-ווייב בריטי נשכח
    בשם Famous Names

    תודה על התזכורת.

    2.) ובענייני חנויות- אל תשכח את חנות "בלאנס" בירושלים.

  10. הר-ערנב אמר\ה:

    נהדר! תענוג אמיתי לקרוא.

    בעניינו של שלמה מזרחי ו"הבמה החשמלית", הייתי ממליץ מאוד להקשיב ל "כשהרוק הגיע לעיר", של מוריס:

    http://www.miklataklitim.com/music/sotr/maurice-rock_stories_vol_2/maurice-01-when_rock_came_to_town.mp3

    הסבר קצר: מוריס הוא ירושלמי ותיק שמספר ב-2 אלבומיו שיצאו עד כה על התודעותו לרוק, ובין השאר על תחילת הרוק בירושלים. הלינק שצרפתי כאן לעיל הוא לרצועה בה הוא מספר על הבמה החשמלית. כדאי להקשיב.

  11. ג'ים אמר\ה:

    כן, שלמה מזרחי בהחלט לא מקבל את הכבוד שמגיע לו. מצד שני, בתור אחד שעוקב אחריו כבר ארבע שנים אני יכול להגיד לך שהיו לו מעט מאוד הופעות עם החומר שלו שהיו מלאות, או חצי מלאות…

    זאת אחת הסיבות שהוא עושה כל כך הרבה הנדריקס.

    הוא מותק של בנאדם

  12. בן אמר\ה:

    תודה… איזה כיף לקרוא!

  13. זה מסתובב » Blog Archive » re: מסתובב אמר\ה:

    […] הבמה החשמלית, סינגל, 1968 אהבה מסוג חדש איזה בוקר נפלא ירושלים של חשמל […]

השאר\י תגובה