1. באחד הפוסטים הראשונים של "זה מסתובב" דיברנו על המעבד רב המעללים אלכס וייס, מי שהיה במשך שנים מעבד ומנצח הבית של חברת סי.בי.אס ואחראי בין השאר לצליל התזמורתי העשיר של תקליטים נפלאים כמו "מזל גדי" של אריק איינשטיין, "משירי ארץ אהבתי" של חוה אלברשטיין ועוד רבים. כדי לתת תמונה קצת יותר רחבה של פועלו המגוון של וייס, ערכתי מיקסטייפ עם 20 שירים שעיבד ותזמר מתחילת שנות ה-60 (בתקליטון של אריס סאן) ועד סוף שנות ה-70 (שיר מאלבום הבכורה של נורית גלרון מ-1978). בדרך מפוזרים כמה פייבוריטים אישיים וכמובן, הרבה הפתעות מעניינות. לא אעכב אתכם, פשוט האזינו לו:

Arranged & Conducted: The Majesty of Alex Weiss by Eran Dinar on Mixcloud

יש עוד הרבה מאוד אלכס וייס בהמשך הפוסט הזה, אבל קודם:

2. לפני שנה בערך ישבתי לקפה עם ערן ליטוין, שהוא גם עורך מוזיקלי בקול ישראל וגם אספן וידען-על וגם חבר. הוא הראה לי סקיצה של ספר אלבומי על תקליטונים ישראליים, רובם מתוך האוסף הפרטי העצום שלו. זרקתי לו אז שאולי שווה לו לנסות לממן את הדפסת הספר באחד מאתרי מימון ההמונים, ולשמחתי הוא הלך על זה , ואפילו גייס קצת יותר ממה שקיווה, שזה תמיד נחמד. התוצאה מרהיבת העין היא "במהירות 45: תולדות התקליטון הישראלי", ספר שהוא טריפ נדיר של ישראליאנה.
התקליטון בגודל 7 אינץ' שהכיל שרוב שני שירים ולעתים ארבעה, היה פורמט קצר ימים יחסית בשוק הישראלי – ה-7 אינץ' הראשון שעל פי הספר הודפס בארץ היה של אריק לביא ב-1959, עם "שיר הקטר" ו"הסלע האדום"; האחרונים שהודפסו פה במיינסטרים, על ידי לייבל גדול וכמוצר של אמן מרכזי, היו אלה שהוציאה סי.בי.אס בתחילת-אמצע שנות ה-80, בין השאר לבנזין ולדפנה ארמוני. אחר כך רואים מדי פעם הדפסות אינדי קטנות אבל אלה כמעט בבחינת ממורביליה. זה לא באמת חלק משוק פופ פעיל כמו בימי השיא של התקליטון.
בין לבין, יצאו כאן יותר מ-1,000 תקליטונים כמעט לכל ז'אנר ולכל השמות הגדולים. אריק איינשטיין, למשל, הוציא בשנות ה-60 יותר מעשרה תקליטונים. להקות הקצב הגדולות הקליטו, כשהקליטו, כמעט רק תקליטונים. הזמרים המזרחיים הוציאו גם הם תקליטונים, אבל די מהר עברו להתבסס כמעט רק על קסטות שהיו זולות ופשוטות יותר להפקה.

שוק התקליטונים הישראלי מן הסתם לא היה דומה לשוקים מקבילים בחו"ל, כמו בריטניה או ארה"ב שבהן במשך רוב שנות ה-60 התקליטון היה הפורמט הנמכר והחשוב ביותר בתחום המוזיקה הקלה. אצלנו הגודל הכתיב תנאים אחרים, ולראייה מה שרואים לאורך השנים בחנויות התקליטים המשומשים – אותו הד קלוש להיסטוריה המכירתית של תקליטים שונים – זה בעיקר אלבומים ויחסית מעט מאוד "קטנים", כפי שהם מכונים בפי אספנים. אולי בגלל זה יש לאגרני פלסטיק מסוגנו חיבה מיוחדת לפורמט הזה. אני לא מכיר אספן ישראלי שלא גאה במיוחד ב"קטנים" שלו.
בחזרה לספר. מתוך האוסף הענק שלו, ליטוין בחר כ-300 עטיפות של תקליטונים ישראליים ראויים במיוחד והוא מחלק אותם לשישה שערים: פופ/רוק, מזרחי, להקות צבאיות, ילדים, ספורט ומחולות. השניים האחרונים מייצגים פינות מעט ביזאריות בעולם אספנות התקליטים. יש כאן בין השאר תקליטונים נדירים של להקות קצב, תקליטונים של להקות צבאיות, תקליטוני בכורה לאמנים שאחר כך הפכו למצליחים ומפורסמים מאוד וגם כמה עב"מים משעשעים, כולם ברפרודוקציות איכותיות, רובם בגודל אחד לאחד (גודלו של הספר הוא כגודל תקליטון). לצדם, ליטוין כלל בספר מאמרים מאירי עיניים בפתח כל שער וגם מאמר מקדים עם נגיעה אישית לספר כולו. לטעמי אמנם היה כדאי להוסיף עוד כמה מילים לצד העטיפות, אבל היעדרן לא מפחית מהיופי של הפרויקט הנהדר והמקסים הזה, שניכר בו שנעשה ביד אוהבת. רכשו אותו כאן.

ועכשיו כמובטח, הנה כמה מעבודותיו היותר מוכרות של אלכס וייס:

אריק איינשטיין – מדוע הילד צחק בחלום (גרסת מזל גדי)

שולה חן – בוא הביתה

רבקה זהר – על כפיו יביא

אושיק לוי, חוזה לך ברח

יורם ארבל – אני אצבע את השלכת בירוק

צביקה פיק – שני תפוחים

מוטי פליישר – אבשלום

הטוב הרע והנערה – טוב לי לשיר