ערב ההופעה האחרונה של כוורת אי פעם (כנראה, לכו תדעו), הנה נושא עילאי ומתנשא לנפנף בו על הדשא של פארק הירקון: שלושת האלבומים המקוריים של כוורת – סיפורי פוגי, פוגי בפיתה וצפוף באוזן – אבודים כנראה לתמיד. נשמע מטופש, נכון? וגם לא לגמרי ברור. הרי כל שלושת האלבומים יצאו מזמן בדיסקים, נמכרו יפה כל השנים ולא בעיה למצוא אותם גם היום, אפילו בדיגיטלי. נכון מאוד. אבל אלה לא בדיוק אותם אלבומים, והם בטח לא נשמעים כמו שנשמעו בזמן אמת, מהתקליטים המקוריים.

סיפורי פוגי בתקליט. קלאסה

אלבומי כוורת עלו על דיסקים בסוף שנות ה-80, וגרסאות הדיסק שהופקו להם אז רעות לתפארת. כן, לכל אחד מהשלושה צורפו כמה בונוסים, וככה הרווחנו את "מחכים לשולה", קטע שלא היה מוכר עד אז. העניין הוא שזה בא עם כל הרעות החולות של התקופה ההיא בכל מה שקשור להפקת דיסקים: איכות העברה לא אחידה, שלפעמים מתבטאת בצליל עמום וחסר פרטים (כמו כמעט לכל אורכו של "סיפורי פוגי"), ולפעמים בשירים שנשמעים כאילו הוקלטו במרחק שנים זה מזה, כמו ב"פוגי בפיתה". לזה מצטרף אינסרט עלוב וקופסת פלסטיק פשוטה, וכדי להוסיף חטא על פשע, פס צבע מכוער בחזית העטיפה עם הכיתוב "וקטעים המופיעים לראשונה!". הסימן קריאה הזה צועק עלי כבר מ-1989.
השיא, כנראה, נמצא באינטרו של "נחמד". אני בטוח שרבים מכם בכלל לא מודעים לזה, אבל הפתיחה המוכרת של אולארצ'יק בדיסק – "יש לי רק דבר אחד לומר לכם בשם כולם" – שונה לגמרי מזו שבתקליט, וככל הנראה הוקלטה מחדש בזמן העבודה על גרסאות הסי.די. זה נשמע כמו דקדוקי עניות, אבל לי זה עדיין קופץ לאוזן, גם אחרי כל כך הרבה שנים עם הדיסק. זה לא רק הקול של אולארצ'יק שנשמע אחרת, זו גם האינטונציה שלו, והאופן שבו הוא מושך את המילה "היה..", שנותן לגרסת הדיסק משמעות אחרת לגמרי. פחות אירונית, יותר נוסטלגית ומתרפקת, והרבה, הרבה פחות נחמדה. הנה, תשמעו בעצמכם:

"נחמד", גרסת הדיסק

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

"נחמד", גרסת התקליט

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

תשימו לב בוודאי שיש עוד כמה הבדלים דקים בין שתי הגרסאות, ושהפטיפון שלי כנראה מסתובב קצת לאט מדי.

סיפורי פוגי בדיסק. באסה

ככל הידוע לי, זה המקרה היחיד של תפקיד קולי או כלי שהוקלט מחדש באלבומי כוורת. אבל יש עוד הרבה הבדלים בין הדיסקים לתקליטים, וגם, להפתעתי, מקרים שבהם שירים מסוימים מופיעים בדיסקים במיקס שונה מבתקליט, ואחרים שהם בעצם העברה מתקליט ולא מסרטי המאסטר המקוריים – מה שמתבטא כמובן בנפילה חדה באיכות הצליל. ידידי נועם רפפורט, מומחה לכוורת שרק סנדרסון שני לו, מונה את כולם:

סיפורי פוגי :

בדיסק, השירים "סיפורי פוגי", "שיר המכולת", "ביום ובלילה", "שירות עצמי", "ילד מזדקן" ו"למרות הכל" לקוחים מהמאסטר. האיכות מצוינת, ואין הבדל מהותי במיקס בין הוויניל לדיסק. אבל "פה קבור הכלב" נלקח ממאסטר עם מיקס טיפה שונה מהוויניל. ב"אנשי הארון" הפתיחה הקצרה לקוחה מוויניל לא נקי במיוחד. הסיפור עצמו דווקא לקוח ממאסטר, אבל העריכה שלו שונה מהעריכה שבוויניל. בוויניל שומעים את גידי אומר "ובכן סיפורנו מתחיל… ובכן סיפורנו מתחיל בבית גדול…", ובדיסק המשפט הזה קוצץ באופן אכזרי (אגב, מישהו יודע היכן באיזו הופעה הוקלטה הגרסה הידועה של אנשי הארון?). "לא ידענו מה לעשות" בדיסק הועבר מתקליט ויניל די חורק. "יוסי מה נשמע" הועבר גם הוא מוויניל, אבל נשמע לא רע. "המגפיים של ברוך" נלקח בבירור מהמאסטר. אין שוני במיקס. "נחמד", כאמור פתיחת השיר שונה לגמרי בין שני הפורמטים. השיר עצמו בדיסק לקוח כנראה ממאסטר שונה ופחות טוב מהמאסטר של שירי הצד הראשון שבו השתמשו בדיסק (עדכון 11.8.13: בתקליט קולו של גוב מוכפל ובדיסק לא, וכמו כן פריסת הסטריאו שונה והפסנתר ממוקם בצד, ולא באמצע כמו בדיסק). בכלל, השירים בצד הראשון של האלבום נשמעים נהדר בדיסק מבחינת איכות הקלטה ואילו השירים בצד השני של האלבום (חוץ מפה קבור הכלב ואולי אנשי הארון) נשמעים פחות טוב בהשוואה. ב"יו יה" ההעברה היא מוויניל קצת חורק. פתיחת השיר בקושי נשמעת בשל ווליום נמוך מדי שנוצר בהעברה. בכלל, השיר הזה מאבד את כל הכוח שלו בגלל העברה לא טובה מוויניל.

פוגי בפיתה :

"נתתי לה חיי" בדיסק לקוח ממאסטר עם מיקס שונה מזה של הויניל, ויש תפקיד גיטרה נוסף בבית "היום תמצא שהנושא לכל ויכוח…", שלא קיים בתקליט. "משה כן משה לא", מוויניל, וכך גם "אוכל ת'ציפורניים". "לאמור אלאבי" זו העברה יפהפיה ממאסטר, במיקס זהה לזה של הוויניל. אבל ב"סוכר בתה" קטע הפתיחה ההומוריסטי (דוד…דוד…) לקוח מוויניל. שאר השיר ממאסטר, אבל בוויניל קצצו את תפקיד הצרחות של גידי גוב בשיר, ואילו בדיסק התפקיד הזה חזר לאורכו המלא. "הורה היאחזות", "שיר המחירון", "שיר מחאה" ו"הבלדה על ארי ודרצ'י" לקוחים ממאסטר ואין שוני במיקס. "התמנון האיטר" ממאסטר אבל במיקס שונה: בדיסק שומעים את הקאנון מנגן את תפקיד סולו הגיטרה ביחד עם הגיטרה למשך שניות ספורות ונעלם. בתקליט הקאנון הספציפי הזה לא מופיע.

צפוף באוזן :

האזנה מדוקדקת לדיסק מגלה פרט מבאס – שרוב שירי האלבום הזה הועברו מוויניל. אמנם נקי, אבל זה אומר שאין כאן את איכות המאסטר הנקייה. אפשר לשמוע את הוויניל בעיקר ברעש האופייני לתקליט שנמצא בהתחלה או בסוף של שיר. "גוליית", "טנגו צפרדעים", "סוף ההצגה הלילה" ו"ככה היא באמצע" הועברו ממאסטר, אבל כמעט כל שאר השירים מתקליט ויניל. המקרה היחיד של הבדל במיקס באלבום הזה הוא ב"שיר מלחים", שהועבר ממאסטר, אבל נשמע אחרת מהתקליט: בשירת האקפלה בסוף השיר יש בדיסק תפקיד BASS DRUM שנותן קצב. בתקליט התוף הזה לא נמצא. כמו כן, בדיסק השיר ארוך בסיום באופן משמעותי לעומת הוויניל.

עד כאן נועם רפפורט, ומכאן אפילוג עגום: האיחוד החגיגי והאחרון של כוורת היה הזדמנות מצוינת לתיקון המעוות, ולהוצאה מחודשת משוקמת ומכבדת של שלושת האלבומים האלה, שכל אחד ואחד מהם עמוס בלהיטים אהובים ונצחיים שנשמע גם עוד 50 שנה. מה עשתה חברת התקליטים שאוחזת בזכויות על המאסטרים, אן.אם.סי? הוציאה אנתולוגיה מרובת דיסקים של קטעים נדירים, פינות מהרדיו, הופעות ווידאו. זה יפה מאוד, אבל עשרות אלפי האנשים שהציפו את ההופעות הסולד-אאוט לגמרי של כוורת הקיץ הם לא בדיוק הקהל לקופסה כזאת, ועוד שמתומחרת כל כך גבוה (באתר של אן.אם.סי הקופסה מוצעת ב-300 שקל לעותק פיזי, או ב-150 שקל באייטיונז, אבל בלי הווידאו). אולי אני לגמרי לא בכיוון, אבל נראה לי שרוב מי שגילה את כוורת בקיץ הזה, ובטח מי שמתרפק עליה, מתעניין יותר במגפיים של ברוך מאשר במלך ממבו, עם כל הכבוד. ואכן, אף שאין לי נתונים מדויקים, אני נוטה לשער שהקופסה היא לא בדיוק הצלחה מסחרית מסחררת. הנה למשל מה שכתבו עליה באתר של מוזיקה נטו, אנשים שלמכור דיסקים זו העבודה שלהם, בסוף יוני – זמן קצר אחרי יציאת הקופסה: "כותרת מפתיעה היא ההתרסקות של כוורת, שבשבוע שעבר הסתערה על הפסגה עם המארז המהודר "כוורת בקופסא: אנתולוגיה/ 1971-1976" (אן.אם.סי) בזכות כמות העותקים הגבוהה ביותר שנרשמה לשבוע בודד מאז סוף מרץ. בשבוע שעבר גם המארז המשולש הכולל את שלושת אלבומי האולפן של הלהקה זינק אל המקום החמישי, אבל השבוע הם כבר יורדים אל המקום ה-11 וה-12". מה פירוש? שבשבוע הראשון קנו את הקופסה המתלהבים, בשבוע השני התברר להם שזה לא בדיוק מוצר מיינסטרימי, אלא אוסף רריטיז למתקדמים, ושבמקביל הרבה אנשים חיפשו דווקא את האלבומים המוכרים.

זה היה יכול להיות אחרת. אפשר היה לחגוג את האיחוד עם רימאסטרים מפוארים לסיפורי פוגי, פוגי בפיתה וצפוף באוזן, שכל כך ראויים לזה. את ההופעות והנדירים אפשר היה לצרף בדיסק רביעי, ואת שאר החומרים לשחרר במשורה, טיפין טיפין, על פני השנים הקרובות – כמו שעושים הביטלס בהצלחה גדולה. ככה כל חלק בסיפור היה מקבל את הפוקוס שמגיע לו ובעיקר, אלבומי כוורת היו חוזרים להישמע נהדר. במקום זה, קיבלנו את הקופסה, בצירוף ידיעה די ברורה ששדרוג האלבומים לא יקרה בקרוב, אם בכלל. כי אם הקופסה לא עפה כמו שחשבו, אולי לא כדאי להשקיע בזה עוד כסף, ומממילא יש פה עוד את הדיסקים הישנים אז שיקנו אותם קודם. לא נחמד. להתראות על הדשא.