הסיפורים הכי מצחיקים ב"חייב לזוז", הרוקיומנטרי על אהוד בנאי והפליטים שמוקרן החודש בסינמטקים (ושכתבתי עליו כאן), הם על שני הז"לים של "הפליטים" – ז'אן ז'אק גולדברג ויוסי אלפנט. הנה מעשיה נחמדה שאהוד בנאי מספר על אלפנט: באזור 1985-6 הלל מיטלפונקט הזמין את בנאי להשתתף באופרת הרוק "מאמי" ולכתוב לה שירים. באותו הזמן בנאי כבר עבד עם הפליטים, ורצה שמיטלפונקט ייקח גם אותם, ואת אלפנט כמפיק מוזיקלי, אז הוא הביא את אלפנט לפגישה איתו ועם המלחין יוסי מר חיים שכתב את המוזיקה למאמי. מר חיים הושיט לאלפנט דפי תווים מסובכים "עם אולי 30 אקורדים", כמו שאומר בנאי. אלפנט הסתכל בהם, ואז העיף אותם והתחיל לצעוק שזה יותר מדי אקורדים ושהבטיחו לו שזאת אופרת רוק. "והבנאדם באודישן, כן?", אומר בנאי. ותסלחו לי אם אני לא על המילה פה. "זה לא ששואלים אותו".

הסוף של הסיפור טוב: מר חיים ומיטלפונקט דווקא היו מבסוטים, לקחו צ'אנס על אלפנט והרוויחו לא רק מפיק מוזיקלי חכם (לצד שפי ישי) אלא גם פרפורמר גדול, שהשחיל את "שיר הפאב" בסליזיות שאף אחד אחר לא היה מתקרב אליה. עכשיו, 17 שנים אחרי שאלפנט מת באמצע הופעה כמו כוכב רוק (עד כמה שאפשר להיות כוכב רוק במועדון קטן ליד שוק הכרמל), לא בטוח שהרוק הישראלי עדיין זוכר את מה שראו יוצרי מאמי אז. כואב לומר, אבל אלפנט כמעט נשכח, ואין היום בין יוצרי הרוק שלנו (הצעירים, כן? לא אלה שהיו בסביבה גם בזמנו), מישהו שאפשר לראות בו ממשיך דרך, או לזהות במוזיקה שלו גוונים אלפנטיים.

אולי זה קשור איכשהו להיצע הדל של חומרים רשמיים של אלפנט שקיים בשוק. פחות מעשר שנים של פעילות – אמנם פורה אבל לא מתועדת מספיק – הסתכמו באלבום אחד ואוסף כפול, שגם חופפים חלקית. קשה לומר שאפשר היום לשים יד על יותר משעתיים מעבודותיו של האיש, תנו או קחו רבע שעה. האלבום הראשון, "אלפנט", הוא אוסף שירים שנועדו לאלבום הבכורה של "למה פיל", שהושלם ויצא רק אחרי מותו. "אוספ אלפנט" של נענע דיסק (שגם אותו לא ברור אם עוד אפשר למצוא) יצא אחרי כמה שנים והתיימר לרכז את כל או לפחות רוב ההקלטות, כולל אלה שכבר הופיעו ב"אלפנט", אבל בפועל לא כל השירים נכנסו וכיוון שהאלבום הראשון כבר אאוט אוף פרינט, אתם מבינים שיש בעיה. "שיר הדביל", למשל, לא נמצא באוסף הכפול. גם לא "חפפהו וחשדהו" או גירסת האולפן לנופל מדמם. שלושתם בין הקטעים החזקים באלבום.

גם אלה שפה למטה נשכחו איכשהו מאחור, וחבל: "הלם כרך" וגירסה אנגלית ל"טריק מיפן", מתוך הופעת האיחוד של רטורית ב-1988. לתקליט שתיעד את האיחוד ההוא, "הופעה רטורית", צורף גם מקסי-סינגל עם ארבעת שירי האי.פי המקורי של הלהקה (הם מופיעים גם באוספ אלפנט), שנתן הזדמנות נחמדה להשוות בין אלפנט של רטורית המקורית לאלפנט של ימי הפליטים. כרונולוגית הפער אולי לא רציני – בסך הכל ארבע או חמש שנים – אבל ההבדל בגישה ובביצוע די גדול. במיוחד בהלך כרך, שהופך פתאום מניו-וייב קודר לפופ כמעט עולץ, בזכות אורגן סיקסטיזי דומיננטי של אורי מיילס וגיטרה משוחררת של אלפנט . לא בטוח שחיפשתם אותה, אבל הנה לכם החוליה המקשרת בין רטורית ל"למה פיל", ב-256 קילובייטים חתיכיים לשנייה.

להקה רטורית, הלם כרך בהופעה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

להקה רטורית, Trick from japan בהופעה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בקטנה: אתר חדש, רוק-בר, מרכז כתבות וביקורות שכתב העיתונאי יורם בר ז"ל שנפטר ב-1995 בגיל 29. האתר מרכז כתבות וביקורות שפרסם ב"כל העיר" הירושלמי בשנים 85-94, בין השאר על סצינת האינדי הירושלמית אבל גם על מופעים של אמנים מחו"ל שהופיעו אז בארץ. מודה שלא קראתי אותו בזמן אמת – אצלנו קראו "העיר" – אבל נעים לגלות אותו גם בדיעבד. האיש בלי ספק ידע את מלאכתו.