ארכיב מאי, 2008

הבאג של צ'רצ'יל

30 במאי, 2008

אחת החדשות היותר משמחות של התקופה האחרונה היא החלטת אקו"ם להעניק פרס על מפעל חיים ליצחק קלפטר. עם גוף עבודות שמשתרע כבר על פני ארבעה עשורים וכולל כמה מהשירים הכי יפים שנכתבו פה המועמדות שלו פשוט מתבקשת, ובאמת הבחירה בו התקבלה יפה, אם להאמין לטוקבקים. אבל אתם יודעים איך זה: אף אחד לא יחלוק על הבחירה בקלפטר, ואף אחד (כמעט) לא יקנה את הדיסק החדש שלו. ככה זה עם קלפטר. כבוד לא היה חסר לו אף פעם. כיבודים דווקא כן.

בערך על קלפטר בוויקיפדיה כתוב כך: "סיפורו של קלפטר הוא פרדוקס מתסכל. אחד מגדולי הגיטריסטים של הרוק הישראלי, ובו זמנית אחד מסיפורי ההחמצה העצובים שבו. יוצר מוערך שלזכותו נזקפים כמה מהשירים הגדולים של העשורים האחרונים, אך גם מי שמעולם לא הוכיח את עצמו מסחרית. ברגעי השיא של הקריירה שלו תמיד עמד בצלם של יוצרים אחרים". והסיבה שאני מביא לכם אותו כאן כציטוט היא שאני כתבתי אותו, בהבדלי ניסוח קלים, פעם מזמן, לאתר שכבר לא קיים. אולי עשר שנים עברו מאז, אבל זאת עדיין הגדרה טובה לקלפטר. הנה, תראו את רשימת הפיקשושים של האיש: את הצ'רצ'ילים עזב לפני שהתחילו להקליט; גם עם הסגנונות בקושי הקליט אם בכלל; באחרית הימים נתן את הסולואים הכי מפילים שלו, אבל הלהקה לא החזיקה מעמד והתפרקה עוד לפני שיצא האלבום היחיד שלה; על הסולו הגדול שלו בשיר סתיו של אריק לביא לא קיבל קרדיט בתקליט אלא רק הרבה שנים אחר כך; בכוורת – הפעם הראשונה שבה נהנה מהצלחה מסחרית גדולה באמת – הכוכב היה סנדרסון, שהוא גם בין הגיטריסטים היחידים בארץ שיכולים לתת לו פייט הגון; ושיתוף הפעולה עם אריק איינשטיין אמנם הניב כמה משיריו הטובים של האריה בשנות ה-80, אבל גם נגמר מהר מדי. אחרי שני אלבומים בלבד. אגב, אם עוד לא עשיתם את זה, לכו תתארגנו על השניים האלה – יושב על הגדר ו שביר – שני אלבומי הגיטרות הגדולים של אריק בלי תחרות בכלל. וכן, אני יודע שרומנו בחלק מהאחרים.

לקלפטר תמיד היה את זה. הוא גיטריסט נהדר עם צליל אישי מדויק ומזוהה מאוד, אבל לא טכני. כמוזיקאי הוא בין הבודדים כאן שיש להם חיבור לבלוז שורשי, גם אם הוא למד כמה ליקים מקלפטון, וכמלחין הוא פשוט התברך בכשרון להוציא מלודיות ענקיות. הנה תזכורת: היא כל כך יפה, שיר אהבה בדואי, צליל מכוון. מה שאין לו זה טיפה'לה נוכחות שהיתה עוזרת לו להחזיק על גבו קריירה עצמאית בלי להזדקק לאוקייז'ונל ריוניון של כוורת כמו שהיה במשך הרבה זמן. אבל לקלפטר יש כריזמה בימתית של שמאי מקרקעין בדימוס, עד כמה שהעדות שלי שווה משהו, וזה בלי ספק אחד הדברים שדפקו אותו לאורך השנים. אני מתכוון, אגב, גם להופעות מפעם שבהן הוא עוד היה עומד. בהתאם לזה הוא גם לא ממש ידע לשווק את עצמו, או לצורך העניין, לשמור על איזושהי רמה של נוכחות יציבה לאורך זמן, והדבר השלישי שמאפיין את הקריירה שלו זה שכאמור, רוב השותפים שהיו לו לאורך הדרך הלכו מתישהו לעשות דברים אחרים, והשאירו אותו להסתדר לבד.

אפשר לקוות שהבאז – הבאזון אם להיות הגונים – סביב קלפטר בעקבות הזכייה עזר במשהו למכירות ולהשמעות, ושקלפטר הרוויח עוד כמה אוזניים ובמידת האפשר גם כמה לירות מהעניין (מעבר לפרס עצמו, שהוא ג'ובונת צנועה של 30 אלף שקל). ואפשר גם לסיים עם קטע עלום ונשכח של קלפטר מפעם. השיר הזה הופיע בסמפלר של הד ארצי עם שירים מתוך הפקה של רשת ג', שנשלח לתחנות הרדיו (כלומר שלחו אחד גם לגל"צ) בפסח של שנת 1981 ולא הופץ מסחרית. הדף עם רשימת השירים שפה משמאל הוא הנייר המקורי שהודבק לעטיפת הקרטון הפשוטה של התקליט, שבהתאם למנהג משונה מאותם הימים היא בעצם עטיפה הפוכה של תקליט אחר. האיגלס, אם זה חשוב למישהו. בכל אופן, חדי העין שביניכם יזהו ברשימה עוד כמה שמות מעניינים, וגם מי שאינו חד אוזן במיוחד יזהה את הלחן של קלפטר לשיר הזה – כאן עם המילים המקוריות של עלי מוהר ז"ל – שכמה שנים אחר כך היה להיט בפי זמרת מפורסמת שקשה לחשוד בה בחיבור אותנטי לבלוז.

יצחק קלפטר – לעבר הטל הקריר.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

לא ניפרד בלי עוד קצת קלפטר, הפעם מהופעת אורח שלו בזהו זה בשנת 83. לפני שלוש שנים כשהיה לי הכבוד לערוך את לקטי השירים מזהו זה עבור החינוכית גיליתי אותו באחת הקלטות המאובקות שלהם, וצדיק אחר עשה את המתבקש ופשוט העלה אותו ליוטיוב. זה אחד המקרים הבודדים בזהו זה שהקליטו ביצוע חי באולפן ולא השתמשו בפלייבק. צ'יקום: מתי סרי.

עוד שלושה קישורים קשורים:

ידיד הבלוג אודי שרבני מראיין את יצחק קלפטר
תובנות מפי האיש עצמו במדור מה למדתי של בלייזר, פב' 2006
ועוד ראיון עם קלפטר, הפעם של רוגל אלפר ב-NRG