ארכיב דצמבר, 2006

שלכם, אלכס וייס

22 בדצמבר, 2006

עטיפת האלבום. קליק להגדלההנה דוגמה קלאסית לאלבום מעולה – "שלכם, שולה חן" משנת 1969 – שאבד בגלל טיפול קלוקל וחוסר תשומת לב מצד חברת התקליטים, במקרה זה אן.אם.סי. במקום להדפיס אותו מחדש בצורתו המקורית ולתת לו את המקום הראוי בקטלוג שלה, פיזרה נמ"ס חלק משירי האלבום באוסף בין כל מיני שירים לא קשורים מתקופות אחרות, וכך פשוט מחקה אותו מהזכרון ומההיסטוריה. זה היה גורלם העגום של עוד תקליטים חשובים ששייכים לחברות תקליטים אחרות, למשל "קצת שקט" של אושיק לוי (פונוקול) או האלבום של אריאל זילבר ולהקת ברוש (התקליט). אבל זאת גם הקריירה הלא רציפה של שולה חן עצמה, שאחרי שנים מעטות פרשה מעשיית פופ, שאחראית לכך שהרבה גבות מורמות כשאני חוזר וטוען שמדובר באחד האלבומים הטובים בפופ הישראלי. את הלהיט הכי גדול מכאן, "בוא הביתה" מכירים היום בעיקר מהפרסומת לקוטג'. את שולה חן עצמה מ"השיר שלנו", או אם אתם קשישים מספיק, מ"פלורנטין" או מתפקידה הבלתי נשכח כאסיסטנטית של נוח רב-מוח בזהו זה.

אבל ב-69 הדברים נראו אחרת לגמרי. שולה חן היתה אז משוחררת טריה מלהקת הנח"ל, שם שירתה לצד שלום חנוך, חנן יובל, ששי קשת, טוביה צפיר, מנחם זילברמן ואיציק "בולבול הקבולבול" וייס. היא היתה הסולנית הבולטת במחזור הזה של הלהקה, עם להיטים כמו "אחד חולמני", "ישנן בנות", "הוא לא כל כך חכם" ובעיקר "ולס והגנת הצומח" שמזוהה איתה עד היום. עם רקורד כזה לא פלא שחברת תקליטים מובילה כמו סי.בי.אס החתימה אותה על חוזה הקלטות, סיפקה לה שירים של הכותבים הכי חמים בשוק והצמידה לה מעבד אשף כדי שיפיק עבורה אלבום בכורה. מזכיר לכם משהו? זה אולי לא נראה ככה היום, אבל אין ספק שאז זאת היתה הפקת יוקרה ואחד הריליסים החשובים של סי.בי.אס באותה שנה.

לא תאמינו כמה היה קשה למצוא תמונה. אלכס וייס בצילום נדיר משנת 1970כיון שלקריירה המוזיקלית של שולה חן עצמה לא היה המשך משמעותי, ובעצם האלבום הזה נשאר היחיד שהקליטה מאז, נכון יותר לראות היום את "שלכם, שולה חן" כאלבום של אלכס וייס, שעיבד את כל השירים וניצח על תזמורת סי.בי.אס (איפה תמצאו היום חברת תקליטים שיש לה תזמורת?). ובאמת רוב העניין ההיסטורי בתקליט מעבר ללהיטים שבו הוא בעבודה המרשימה שלו, שהיא חוליה אחת בשרשרת של תקליטי מופת שהפיק באותן שנים.

וייס שעלה לארץ מהונגריה בצעירותו התחיל את דרכו המקצועית בסוף שנות ה-50. כבר אז עבד עם השמות הגדולים ביותר כמו יפה ירקוני, שושנה דמארי אריק לביא, מרים אביגל ואחרים. בשנות ה-60 עבד עם בצל ירוק והתרנגולים, יהורם גאון וגם שלישיית גשר הירקון אבל שיאו המקצועי חפף לתור הזהב של הפופ הישראלי, בין סוף שנות ה-60 לאמצע שנות ה-70. בשנות הפריחה הגדולה שבין שתי המלחמות, העיבודים המבריקים של וייס עיטרו שירים ותקליטים רבים מאד שהתברגו חזק בקלאסיקה. ולא יהיה מוגזם לומר שהצליל של התקופה ההיא הוא במידה רבה הצליל שלו. הנה רשימה חלקית: האלבומים "מזל גדי" של אריק איינשטיין, "משירי ארץ אהבתי" של חוה אלברשטיין, "הטוב הרע והנערה", האלבום השני של התרנגולים, תקליטון הבכורה של הצ'רצ'ילים, התכנית הראשונה של התאומים, השירים "הסלע האדום" ו"קטר 70414" של אריק לביא, "אני אצבע את השלכת בירוק" של יורם ארבל, "על כפיו יביא" של רבקה זוהר, "אין מדינה לאהבה", ו"שני תפוחים" של צביקה פיק, "חוזה לך ברח" של אושיק לוי, "מונה ליזה של המאה העשרים" של מירי אלוני. כל אלה עבודות של וייס. העיבודים שלו תמיד עשירים, אלגנטיים, מעוררי התפעלות. וייס הוא זה ששם את הפסנתר בפתיחת "חוזה לך ברח", את כלי המיתר ב"על כפיו יביא", הנבל ב"מדוע הילד צחק בחלום", סקציית כלי הנשיפה ב"אני אצבע את השלכת בירוק". קשה להפריז בגודל התרומה שלו לצליל של המיינסטרים אז. לא מפתיע לגלות ששירים רבים שעיבד עדיין מושמעים ונשמעים נפלא גם היום.

אלה היו השנים היפות של הפופ המסחרי המסורתי, ברוח טין-פן-אלי והבריל בילדינג, שהיתה בו חלוקת תפקידים ברורה בין המחבר, המעבד והמבצע. אבל בהמשך המבנה הזה פינה את מקומו לרוק, שבנוי על עקרונות אחרים לגמרי. וייס אמנם עבד גם עם להקות רוק כמו הצ'רצ'ילים וזהר השביעי, אבל כשהרוק התבסס לבסוף בארץ הוא ומעבדים אחרים בני דורו נדחקו הצידה. האופנות השתנו ואמני פופ הפסיקו להקליט עם תזמורות גדולות. את מרכז הבמה תפסו יוצרים מבצעים ואת המעבדים והמנצחים החליפו מפיקים מוזיקליים שלא היו בעלי רקע קלאסי (לפחות רובם) אבל ידעו טוב יותר איך לעבוד עם להקות רוק וכלים חשמליים. מוקד העבודה של אדריכלי הצליל החדשים עבר מכתיבת התפקידים לכלי התזמורת השונים אל מומחיות של שליטה ברזי אולפן ההקלטות. הפרויקט האחרון שמוזכר בביוגרפיה של וייס במומה הוא מספר קטעים באלבום "סימפטיה" של נורית גלרון משנת 82. אחר כך פרש. הוא הלך לעולמו בספטמבר 2001, בגיל 72, מבלי שזכה להכרה מחודשת בפועלו. שלא לדבר על אוסף רטרוספקטיבי מכובד. עצוב לגלות שבאתר הבית של NMC (מה שפעם היה סי.בי.אס), עבורה הקליט את רוב עבודותיו ושבה שימש כמעבד הבית שנים רבות, אין אפילו דף לזכרו.

נינט? היתה מתה. עטיפת התקליטון בוא נבנה ארמון / אל תשיר לאף אחת אחרת. קליק להגדלההליטוש של "שלכם, שולה חן" מעיד על הקפיצה העצומה שעשה הפופ הישראלי באותן שנים ברמת הכתיבה, הביצוע וההקלטה. לשם המחשה, רק ארבע שנים קצרות מפרידות בין התקליט הזה לבין זה של גילה אדרי, שבהשוואה נשמע מגושם ובוסרי. שלושה לחנים מוקדמים של שלום חנוך יש פה. "תחת כובד התפוח" (מילים: יורם טהרלב), "איזידור" (מילים: שמרית אור) והלהיט היחסי "אוריה החיתי" (מילים: יהונתן גפן). חנוך וחנן יובל גם שרים קולות רקע בתקליט, ואפשר לשמוע אותם היטב ב"בוא הביתה". עוד שלושה לחנים תרם דני ליטני, שבאותן שנים עסק בעיקר בהלחנה – "אל תשיר לאף אחת אחרת", "אל תספר היום בציר" ו"למה דווקא אני". בהתאם למקובל אז התקליט כלל לא פחות מחמישה קאברים. בן זוגה של חן, אבי קורן, כתב מילים עבריות עבור "בוא נבנה ארמון", שמבוסס על לחן של הצרפתים אדי מרניי וגי מרדל, ול"בוא הביתה" שהוא קאבר ל "Sunday Morning" של להקה בשם "Spanky and our gang". "פתאום היה לי טוב" מבוסס על "As tears go by" של מריאן פייתפול והסטונז, עם מילים עבריות שחיבר אריק איינשטיין. שני הקאברים האחרונים הם אלה שמצורפים לפוסט הזה: "שלושה גמדים" שלא הצלחתי לאתר את מקורו, גם הוא עם מילים עבריות של אבי קורן, ו"כמו אמש" שסוגר את האלבום, והוא גרסה עברית ל"Il gioco del amore", להיט שג'ינו דורלי שר בפסטיבל סן-רמו 69 והיה נישאר כנראה סוג של מלודרמה איטלקית אלמלא הטיפול של אלכס וייס שהפך אותו לפינאלה מפואר לאלבום. בנוסף לשני אלה, צירפתי גם את השיר המקורי ששימש בסיס ל"בוא הביתה". לא המקור של "ספנקי וחבורתנו", אלא ביצוע של האשה שכתבה את השיר, מרגו גוריאן, פחות או יותר מאותה תקופה.

שולה חן – כמו אמש.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


שולה חן – שלושה גמדים.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


margo guryan – sunday morning.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

שלכם שולה חן, 1969
לייבל: סי.בי.אס.
מס. קטלוגי: S 63372
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
נגנים: תזמורת סי בי אס
מנצח ומעבד: אלכס וייס
עטיפה: אבנר כץ

טראקליסט מקורי:
צד 1:

    1. שמור לי את יום המחר
    2. בוא הביתה
    3. אל תשיר לאף אחת אחרת
    4. בוא נבנה ארמון
    5. פתאום היה לי טוב
    6. תחת כובד התפוח

צד 2:

    1. איזידור
    2. אל תספר היום בציר
    3. אוריה החיתי
    4. שלושה גמדים
    5. למה דווקא אני
    6. כמו אמש

האזנה נוספת
שולה חן: באוסף בוא הביתה – מיטב שיריה של שולה חן (NMC).
אלכס וייס: אריק אינשטיין – מזל גדי (NMC), ובאוסף ישן וגם חדש שמכיל את שירי התקליטון הגר ואחרים (הד ארצי), חוה אלברשטיין – משירי ארץ אהבתי(NMC), רבקה זוהר על כפיו יביא באוסף משירי פסטיבל הזמר יעלה ויבוא (הד ארצי). אושיק לוי חוזה לך ברח באוסף קצת שקט+ (פונוקול).

הירשמו תיכף ומיד לרשימת התפוצה של זה מסתובב, צרפו עשרה מכסים של לבן וזכו ללא הגרלה.

החולם

11 בדצמבר, 2006

נסיעה שגרתית של צהרי שבת. כשאני מגלה באיחור שהקייס של הדיסקים נשאר בבית, אני משוטט בין התחנות ברדיו ונוחת על 103. יש להם רצפים עבריים לא רעים בסופי שבוע. לפעמים אפילו מגניבים איזו הברקה. הנה אחת כזאת מגיעה מתחת לגשר ראשון, כשפתאום ממלאים את חלל האוטו שני קולות גבוהים וגיטרה אקוסטית, ואגדת ילדים מוזרה על עליסה, חתול ושפן וטווידלדי וטווידלדם. זה נשמע עדין מדי מכדי להיות שיר של להקה צבאית אבל כן, זה היה מי היה החולם שכתב עלי מוהר והלחין יאיר רוזנבלום, והפליאו לשיר אפרים שמיר וירדנה ארזי כשעוד שירתו יחד בלהקת הנח"ל. איזה יופי. טוב, לגבי רוזנבלום זה ברור. הוא הרי היה בשיאו באותן שנים אבל איזה מלך עלי מוהר. כולה היה צוציק בן 24 ואיזה טקסט הביא. כל כך הייתי מבסוט לגלות מחדש את השיר הזה, שהוא המשיך להזדמזם לי בראש כל השבוע. ככה עבר כמעט שבוע עם זמזום פה זמזום שם, עד שביום חמישי הגיעה הידיעה על מותו ונחתה עלי כמו משקולת של שני טון.

עכשיו מוהר ז"ל מצטרף לחבורה ההולכת וגדלה של דמויות שנעלמו לנו מהנוף בשנים האחרונות. תמיד הרבה לפני הזמן, וכשהן מותירות אחריהן חלל גדול שלא ברור אם יש או יהיה בכלל מי שימלא אותו. מאיר אריאל, עוזי חיטמן, אריק לביא, נעמי שמר, אהוד מנור, יוסי בנאי, וגם חנוך לוין ונתן יונתן, כולם אנשים שהתרגלנו כל כך לנוכחותם הטובה והמעשירה בחיינו, שלקחנו אותה כמובנת מאליה. כאילו הם היו שם תמיד ואך טבעי הוא שגם ימשיכו ללוות אותנו. מוהר היה צעיר יותר מרוב האחרים אבל כמותם, ייצג פן של התרבות הישראלית שפשוט הולך ונשחק ומתפוגג לנגד עינינו.

הרבה נאמר ונכתב בשבוע האחרון על עלי מוהר, על הטור שלו בהעיר, שיריו, אהבתו להפועל, געגועיו לפריס וקנאותו לעברית. מעבר לכל אלה, נראה לי שמה שאפיין אותו הוא רגישות מופלגת, וחוש מידה נדיר. כתמלילן, עוד עיסוק שהולך ונכחד, הוא היה אי של עידון בתוך תרבות שהולכת והופכת יותר ויותר וולגרית. כמה הולם היה שם האלבום הראשון, הנפלא, שהקליט עם יוני רכטר – "בגובה העיניים". הכתיבה של מוהר תמיד היתה בגובה העיניים. היתה לו היכולת הנדירה לבטא רגש פשוט, אפילו נאיבי, בלי להיכנע לרגשנות. להיות רומנטיקן אבל להישמר מפני הקיטש, לכתוב טקסט נוסטלגי ולא להיות דביק. לערבב שפה גבוהה ושפת דיבור ולעולם לא לגלוש למליצות. אני חושב שזה לא מקרה שבהקדמה ל"זו אותה האהבה", הביוגרפיה שחיבר מתוך שיחותיו עם אריק איינשטיין ושיצאה לפני מספר חודשים, הוא תיאר את איינשטיין כמי שסוד קסמו ביכולת לשמור לאורך כל השנים על האיזון הדק שבין רגש לרגשנות. "מבלי לחטוא ולו פעם אחת בזיוף רגשי, דומה שחוש מידה דק כשערה שומר עליו – הן משטחיות של ביצוע מיופיף וריק מרגש, ובעיקר מהפרזה", הוא כתב שם, והמשפט הזה, שהיה יכול להופיע השבוע בכל אחד מההספדים שנכתבו על מוהר עצמו, מלמד עליו לא פחות משהוא מתאר את איינשטיין.

מה שמביא אותנו לשני השירים שמלווים את הפוסט הזה של זה מסתובב. באופן טבעי הלכתי לחפש בתקליטיה את השירים המוקדמים ביותר של עלי מוהר. מצאתי שני שירים מצוינים שהוא כתב כבר ב-71, אפילו שנה לפני "מי היה החולם", לאלבום של שובבי ציון – "כישוף רחוק" הסוריאליסטי והמוזר, ולעומתו "שש בבוקר" העולץ. יתכן שאלה הראשונים שלו שהוקלטו. ממה שידוע לי אני לא יכול להגיד בוודאות, אבל זה בהחלט נשמע הגיוני. בכל אופן התקליט של השובבים יצא בדיסק וזמין גם היום לכן המשכתי הלאה, לפעם הראשונה שבה כתב להיט ענק באמת. זה קרה ב-73 עם "שש עשרה מלאו לנער" של גבי שושן. שושן היה אז בשיא ההצלחה שלו, אחרי שהיה חבר ב"שוקולדה" לצד צביקה פיק, כיכב ב"שיער", השתתף בסרטים כמו "השוטר אזולאי" ו"קזבלן" והיה חבר ב"אחרית הימים". "שש עשרה מלאו לנער" סיפק לו את הלהיט הגדול ביותר שלו עד אז, ולמעשה גם עד היום. באותה שנה יצא גם אלבום הסולו הראשון שלו, "נער שחור עיניים", בהפקה מוסיקלית של קובי אשרת. האלבום שיצא בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים היה הצלחה מסחרית גדולה, אפילו שבעצם זה היה תקליט די מוזר שחציו עברית וחציו אנגלית, איפשהו על התפר שבין הפופ העברי, ששושן שאף להשתלב בו, לרוק של להקות הקצב שמהן צמח. עלי מוהר כתב תמלילים לשלושה מבין ששת הקטעים שהרכיבו את הצד הראשון, העברי, של התקליט. המוכר שבהם היה כמובן "שש עשרה מלאו לנער". שני הנוספים לא הופיעו מאז לא באוספים של גבי שושן וגם לא בזה של מוהר. "עין בלי דמעה" (לחן: צביקה נוי, קובי אשרת וגבי שושן), שפתח את האלבום ו"רוברט כץ" (לחן: קובי אשרת). הנגנים שמלווים את גבי שושן בהקלטות הם איציק ברנס (גיטרה), יוסי אטיאס (תופים) ואבי סרוסי (בס). אותו הרכב שניגן כעבור שנה בהפקה נוספת של קובי אשרת – אלבום הסולו היחיד של עוזי פוקס.

גבי שושן – עין בלי דמעה.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


גבי שושן – רוברט כץ.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

גבי שושן, נער שחור עיניים, 1973
לייבל: ישראדיסק
מס. סידורי: SI 31046
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
עיבודים: קובי אשרת
מפיק: דני ויסמן

האזנה נוספת
עלי מוהר: באוסף וכך התחיל העצב המתוק (הד ארצי), ובאלבומים המשותפים עם יוני רכטר בגובה העיניים (הליקון) ומחשבות ואפשרויות (הד ארצי)
גבי שושן: האוסף הכפול (NMC)
"מי היה החולם": באוסף גשם אחרון: השירים היפים של יאיר רוזנבלום (הד ארצי) או באוסף של ירדנה ארזי יש ונדמה (NTE)