ארכיב נובמבר, 2006

פסיכדליה ארצישראלית

16 בנובמבר, 2006

לפני שנתחיל, אי אפשר שלא להגיד משהו קטן על הפרסום שהבלוג קיבל השבוע. לא שאני מתלונן, חס וחלילה, אבל שתדעו שיומיים עמוסים מאד עברו על סחבק מאז שפורסמה הכתבה על הבלוג ב"הארץ" ביום שני. הוצפתי בצונאמי של תגובות ומיילים ואני רוצה קודם כל להודות לכולכם, ולקבל בברכה את כל הקוראים החדשים שהצטרפו בעקבות הכתבה. ברוכים הבאים, אני מקווה שיהיה לכם נחמד. לא שאני הולך להצטנע ולהגיד שלא צפיתי שהבלוג יעורר עניין, אבל בהחלט הופתעתי מהמהירות שבה זה קרה, ומכמות התגובות. זה כיף גדול לגלות שהדבר הזה שבמשך הרבה שנים החשבתי לטריפ פרטי מאד מעניין כל כך הרבה אנשים ואני מקווה שימשיך להיות לכם מעניין בעין וטעים באוזן. תודה גם לכל אלה ששלחו שאלות ובקשות. במיוחד שמחתי לקבל רעיונות והצעות לשימוש בחומרים שלכם כבסיס לפוסטים הבאים. אם יש לכם בבית תקליטים מיוחדים ומעניינים כיתבו לי. יהיה לי לעונג לארח פוסטים שלכם כאן בבלוג. ועכשיו לדברים החשובים באמת.

שובבי ציון (מלמעלה למטה): קובי רכט, חנן יובל, קובי אשרתמפתיע לגלות כמה רבים היו ההרכבים הישראליים בשנות ה-60 וה-70 שפעלו במבנה של שלישייה קולית. הפורמט של שלושה או ארבעה זמרים ששרים הרמוניות ונשענים על ליווי של להקה שהיא בעצם לא חלק מההרכב הפורמלי, הוא זר לאסתטיקה של רוק שמתבססת על הרעיון של להקה שכותבת ומבצעת את המוסיקה שלה בלי להיעזר בנגנים נוספים. ובאמת, התופעה היתה נפוצה יותר בשנות ה-60, לפני שהגיעה מהפכת הרוק לישראל. שלישיות כמו הגשש החיוור והתאומים שפעלו על התפר שבין מוזיקה לבידור התחילו כמעין גלגול אזרחי של להקה צבאית, עם שילוב בין מערכונים לשירים שהתבססו על מוטיבים צרפתיים או יווניים, או על חומרים שכתבו עבורם תמלילנים ומלחינים מקצועיים. כך גם שלישיית גשר הירקון, שכבר היו הרכב מוזיקלי טהור. בסוף שנות ה-60 עם החילחול של השפעות הפופ והרוק, הופיעו שלישיות חדשות שהציגו ערבוב מוזר בין המבנה הותיק של הרכב קולי לבין מאפיינים של להקת רוק של ממש, שמבצעת חומרים מקוריים. כאלה היו החלונות הגבוהים שביצעו רק לחנים של שמוליק קראוס, השלושרים שהיו עדיין שלישייה קלאסית במובן שהם עדיין עבדו עם כותבים חיצוניים, אבל כבר התנסו ברוק וגם נתנו מקום ללחנים של שלום חנוך, לא אכפת להם שהיו מסורתיים יותר מבחינת הצליל אבל התבססו על הלחנים של מתי כספי שהיה חבר בהרכב וגם שובבי ציון, אחת האחרונות שבשלישיות הקוליות, וזו שהלכה רחוק מכולן מבחינת הקירבה לצליל של הרוק.

שורשיה של שלישיית "שובבי ציון" במחזמר בשם "קרחת" שכתב יהונתן גפן. שם נפגשו קובי אשרת, אותו כבר פגשנו בפוסט הקודם כשניגן בס באלבום של גילה אדרי, וקובי רכט, שהתפרסם עוד כשהיה בלהקת פיקוד המרכז עם "גבעת התחמושת" והספיק להקליט את אלבום שירי סשה ארגוב "ברחוב שלמה המלך" עם עדנה גורן וגם כמה להיטים כסולן. הימים היו ימי ההצלחה הגדולה של "שיער", שעשה שמות על במות בחו"ל וגם בארץ והוליד גל של חיקויים מוצלחים יותר ופחות (בין השאר הועלו באותה תקופה "קפוץ" עם שירים של דני סנדרסון, ומעט מאוחר יותר "אל תקרא לי שחור" עם רותי נבון ועוזי פוקס). שובבי ציון - האלבום"קרחת" שדווקא הקדים את "שיער" הישראלי, ירד מהבמה מבלי שנותרו ממנו הקלטות מסודרות. שיר אחד מתוכו, "איש מזג האוויר", הגיע בסופו של דבר לאלבום של שובבי ציון, וקטע נוסף – "תנו לנו לצאת" התגלגל לאוסף "שומעים 70" של הליקון. שני הקובים התחילו לעבוד כצמד. הם כתבו את "לך איתה" לאילנה רובינא והצליחו גם עם "למה עכשיו" המצוין שביצעו בעצמם. את ההרכב השלים חנן יובל, שבדיוק השתחרר אז מלהקת "כיף התקווה הטובה" לאחר שזו התפוגגה בלי שהגיעה לאלבום שלם.

"שובבי ציון" פעלו יחד בסך הכל לא יותר משנה. לקראת סוף דרכם המשותפת הם גם הצליחו מאד, אבל בסופו של דבר החבילה התפרקה בגלל שאיפות שונות של החברים. קובי רכט רצה לנסות לפרוץ בחו"ל, אשרת רצה להתמקד יותר בהפקה וחנן יובל העדיף ללכת על דרך עצמאית שבסופו של דבר היתה שונה מאד מהכיוון הרוקי של השלישייה. הם השאירו אחריהם אלבום אחד משובח ששילב בין פופ, שירי א"י ופסיכדליה, ועוד כמה הקלטות בודדות שאחת מהן היא זו שאשמיע לכם הפעם.

התקליט שבו מופיע השיר הוא תיעוד של מופע, מין פסיטיבל זמר אלטרנטיבי שהפיקו איתן גפני ומיכאל תפוח ב-71. תקליטים כאלה וגם אוספי להיטים למיניהם הם תמיד מקומות מעולים למצוא בהם כל מיני יציאות מיוחדות ו"12 הנבחרים תשל"א" הוא אחד הטובים שבהם כי כל השירים כאן נכתבו במיוחד לאירוע ולא מופיעים בשום מקום אחר. הרבה אינפורמציה על המופע עצמו אין לי, אבל מאופי השירים נדמה שזה היה אירוע קצת יותר פופי ופחות ממלכתי ומעונב מהפסטיבל הרשמי, שזה מרענן. בין האמנים שהופיעו היו שלמה ארצי עם "להיות לאחרים" (שהוא אם אני זוכר נכון השיר הראשון שכתב והלחין בעצמו), מתי כספי עם "שיר שלי ושלה" וגם רבקה זוהר, אילנה רובינא, צמד רעים ואחרים. שמעון כהן רב הפעלים ניהל מוזיקלית וניצח על התזמורת ודודו דותן הנחה, וכל העסק הוקלט חי לתקליט הזה, שיצא בהד ארצי. השיר של שלמה ארצי זכה בפרסים על הלחן, הביצוע והעיבוד ורבקה זוהר גרפה את המקום הראשון בבחירת הקהל עם "אנית יעקב" שכתב אהוד מנור והלחין משה וילנסקי. שובבי ציון לא זכו אמנם באף פרס אבל השיר שלהם, "אל תחכי לי", הוא בעיני לפחות הקטע המעניין ביותר כאן. המילים הן של קובי רכט והלחן המצוין של רכט ואשרת ממשיך את הקו הסגנוני של האלבום ועושה שימוש יפה בניגוד בין השירה הענוגה של חנן יובל, שמוביל את הבתים, לקולו החזק והדרמטי של קובי רכט שנכנס בפזמון עם כל החצוצרות והבלאגן בהתפרצות פסיכדלית שמחה. בלי ספק שיר שאם היה מופיע באלבום של הלהקה במקום באיזה פרוייקט צדדי, היה יכול להיות אחת הקלאסיקות הגדולות שלהם.

שובבי ציון – אל תחכי לי.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

12 הנבחרים תשל"א, 1971
לייבל: הד ארצי
מס. סידורי: BAN 14204
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
מפיקים: איתן גפני, מיכאל תפוח (לפי תיקון של איתן גפני, 14.09.07)
מנהל מוסיקלי: שמעון כהן

האזנה נוספת:

שובבי ציון – שובבי ציון ( הד ארצי)

נכון כיף שבאתם? הירשמו למיילינג ליסט של זה מסתובב ותדעו מתי לחזור.

סיפור חיפאי

9 בנובמבר, 2006

נהוג לראות באלבום של החלונות הגבוהים את נקודת ההתחלה של הפופ הישראלי, או לפחות את הפעם הראשונה שבה הוקלט בישראל אלבום פופ שלם. ובאמת, זו טענה שיש לה על מה להתבסס. אף אחד לא מיזג מלודיות בהשראת הביטלס ופולק-רוק בנוסח החוף המערבי עם טקסטים עבריים מקוריים כמו ששמוליק קראוס עשה בהצלחה גדולה עם ג'וזי ואריק. ובכל זאת, זו תהיה טעות לחשוב שלפני האלבום הזה היתה פה שממה, או שרק אז החלו לחלחל למוזיקה הישראלית השפעות של פופ מודרני.

גילה אדרי, נערה חיפאית ענוגת קול, זכתה באמצע שנות ה-60 להצלחה בשורה של להיטים שהגדול שבהם היה "הנשיקה הראשונה", שיר שכיום רבים מכירים דווקא מהביצוע המחודש של "הכל עובר חביבי". האלבום היחיד שהקליטה בשנת 65 נשא את שם להיטה הגדול הוא תקליט חלוצי וחשוב אבל לא בדיוק מסיבות שקשורות באדרי עצמה. היא נמצאת כאן על תקן של זמרת מבצעת בלבד, ואילו הדמויות החשובות מאחורי האלבום היו בעצם המפיק ובעל הלייבל דב זעירא, והמעבד והמלחין אילן נובקוביץ', שבחרו את השירים לאלבום ועיצבו את הצליל שלו, שהיה אז חדשני מאד במונחי מיינסטרים ישראלי.

הסיפור מתחיל בעצם כשנתיים לפני שהוקלט האלבום של גילה אדרי. אז פתח דב זעירא (עם מימון מהחותנת) חנות תקליטים שתהפוך לאגדה. "התקליט" ששכנה ברחוב הרצל בחיפה, היתה החנות הראשונה בארץ שייבאה תקליטים מחו"ל ובמשך השנים הפכה לאתר עליה לרגל לאוהבי מוזיקה מכל הארץ. בתוך זמן קצר החלה "התקליט" לפעול גם כלייבל עצמאי קטן, ובמשך פחות או יותר עשרים השנים הבאות הקליטו שם אמנים כאריאל זילבר, אילן ואילנית, שמוליק קראוס, האחים והאחיות, הגבעטרון ואפילו הבחורים מאפיקים. דב זעיראבימי השיא שלה היתה "התקליט" אחת מחברות התקליטים הגדולות בארץ ובשנות ה-70 כללה גם סניף תל אביבי לחנות החיפאית. באמצע שנות ה-80 נסגרה החברה, אבל "נענע דיסק" של ימינו, בבעלותו של ניצן זעירא, בנו של דב, היא מעין גילגול מודרני שלה. בכל אופן, אם נחזור לשנת 65, "הנשיקה הראשונה" היה אחד האלבומים הראשונים שהופקו ב"התקליט" אם לא הראשון שבהם וזעירא האב, שכבעל חנות ויבואן היה בין הראשונים שהביאו לארץ את האופנות המוסיקליות החדשות מחו"ל, עשה דבר דומה גם כמפיק האלבום הזה.

אילן נובקוביץ'שיר הנושא של האלבום היה להיט מקורי שכתב אברהם בן זאב והלחין אילן נובקוביץ, אבל רוב השירים האחרים היו גרסאות מתורגמות ללהיטים לועזיים, ובעיקר לשירים שאפשר לאפיין אותם כפופ אמריקאי מהתקופה שקדמה לפלישה הבריטית. כך "התאהבתי ממבט ראשון" עפ"י I'm into something good (שהתפרסם על ידי מתבודדי הרמן הבריטיים, אבל למעשה נכתב על ידי קרול קינג וגרי גופין, שעבדו ככותבי שירים מקצועיים בבניין בריל המפורסם בניו יורק), "עד ספטמבר", שיר נוסף של קינג וגופין (במקור – It might as well rain until september שביצע לראשונה בובי וי ב-63), "פאף דרקון הפלא" (במקור – פיטר פול ומרי) שכמובן מאבד כאן את כל המשמעות החתרנית שהיתה לו במקור (אף שהדבר הוכחש במרץ על ידי הכותבים המקוריים, השיר פורש בזמנו כרפרנס לעישון מריחואנה במסווה של שיר ילדים תמים), ולהיטים נוספים מהמחצית הראשונה של שנות ה-60. מכל אלה בחרתי להשמיע לכם הפעם את שני הקטעים שבעיני הם המעניינים ביותר באלבום. הראשון, "שיקוי האהבה", הוא גרסה עברית ללהיט "Love potion no. 9 " של צמד כותבים אמריקני נוסף – ליבר וסטולר, שוב שיר אמריקני שהתפרסם בביצוע להקה בריטית, הפעם היו אלה "המחפשים" (The Searchers). מכל שירי האלבום, זה השיר שבו יש נוכחות דומיננטית לגיטרה של ריצ'רד פרץ – מחלוצי הגיטרה החשמלית בישראל, שעבד כבונה תפאורות בטלוויזיה החינוכית והיה חבר באותה תקופה גם ב"איינשטיינים", להקת הליווי של אריק איינשטיין. הקטע השני, "ערב של סתיו", הוא קאבר ל-And then he kissed me של הקריסטלס, הרכב נשי שהפיק הגאון המטורף של הפופ פיל ספקטור. כמעט מיותר להגיד שהגרסה הזאת נופלת בהרבה מהמקור, למרות ששהמעבד המוזיקלי של התקליט, אילן נובקוביץ', העתיק כאן ממש אחד לאחד את העיבוד המקורי. מתקתקה הא? בסדרגילה אדרי, על כל החן שלה, היא מבצעת נאיבית ומתקתקה שלא מסוגלת להתחרות בזמרת חזקה כמו דולורס "לה לה" ברוקס, סולנית הקריסטלס. בנוסף, נראה שמשהו השתבש בנסיון להעתיק את תפיסת "חומת הסאונד" המפורסמת של ספקטור. זו התבססה על התקפת המאזין בצליל גדול ועשיר, והצבת הליווי הכלי בחזית, ונשענה על המיקס לא פחות מאשר על העיבוד. אבל באמת, לבוא בטענות למיקס על תקליט שהופק בישראל של אותן שנים זו הגזמה פרועה. אמצעי ההקלטה הפרימיטיביים שעמדו אז לרשותם של זעירא ונובקוביץ', לא ממש איפשרו לשחזר את הצליל המפואר של ספקטור, ובוודאי שלא היתה להם האפשרות לדחוף לאולפן אחד שלושה פסנתרים, ארבעה מתופפים ותזמורת סימפונית שלמה כפי שהוא עשה. עם האפשרויות המוגבלות שהיו להם, נראה לי שהם עמדו במשימה די בכבוד, אחרי הכל.

עוד כמה מילים על האנשים שהשתתפו בהקלטת האלבום לפני שאני משחרר אתכם להאזין לקטעים. יעקב ונטורה שמנגן בס ושר קולות רקע הוא לא אחר מאשר המלחין, המעבד וזוכה האירוויזיון לעתיד קובי אשרת, שעושה כאן את הופעת הבכורה שלו. יוסי ליטובסקי שמנגן גיטרת קצב הוא יוסי ליטני, אחיו של דני ליטני ולבסוף, אלכס וייס, לימים מעבד הבית של סי.בי.אס שחתום על תקליטי מופת כמו "מזל גדי" של אריק איינשטיין, עיבד באלבום הזה שיר אחד ("מכל רגשותי").

קובצי המוזיקה הוסרו לבקשת חברת התקליט

גילה אדרי, הנשיקה הראשונה, 1965
לייבל: התקליט חיפה
מס' סידורי: 30201 HI
פורמט: LP
מיקס: מונו
מפיק: דב זעירא
מעבד: אילן נובקוביץ'
נגנים: מנשה גלזר, יצחק לוינזון (עוגב חשמלי ואקורדיון), ריצ'רד פרץ (גיטרה מובילה), יוסף ליטובסקי (גיטרת קצב, קולות), יגאל סלע, מישל אדרי (תופים וכלי הקשה), יעקב ונטורה (בס, קולות).

האזנה נוספת:

גילה אדרי: הנשיקה הראשונה באוסף לאורך השדרה שאין בה איש – נשים שרות (הד ארצי), וגם באוסף גדלנו יחד (הד ארצי).
המחפשים: הנה הם בגרסה שלהם ל-Love potion no. 9 ביוטיוב מתוך הופעה בתכנית טלוויזיה ב-66.
פיל ספקטור: Back to Mono – אוסף משולש מצוין שכולל את כל ההקלטות החשובות שלו, וכמובן גם את השירים של הקריסטלס בין עוד המון חומרים מרתקים.

הירשמו עוד היום לרשימת התפוצה של זה מסתובב – למען עתיד ילדינו!