ארכיב אוקטובר, 2006

אז הוא היה חייב לו

25 באוקטובר, 2006

נפצח במעט התבשמות עצמית נלוזה. עשרות תגובות הגיעו לפוסט הראשון של "זה מסתובב" וכולן חמות ומחממות לב. תודה רבה לכולכם, אני מקווה שימשיך להיות לכם מעניין וטעים.

עוד עניין מנהלתי פעוט לפני שנתפנה לעיקר: מהיום יש לנו מיילינג ליסט. לא ניג'וס מי יודע מה, רק ככה כדי שתוכלו להתעדכן כשפוסטים חדשים עולים. ההרשמה פה מצד שמאל, תתכבדו.

עוד כמה דברים קרו פה השבוע, והחדשות המשמחות ביותר הן שאחד התקליטים הנדירים ביותר בשוק הישראלי רואה סוף סוף אור במהדורת קומפקט. כוונתי כמובן לאלבום שירי המחזה השערורייתי של חנוך לוין "מלכת אמבטיה" (1970), שכל שיריו הולחנו בידי זהר לוי ושזכה לעלות על בימת הקאמרי 19 פעמים בלבד בטרם הורד בעקבות מחאות עזות. שאפו גדול מגיע ליאיר יונה מאירסיי שיזם ועמל על שיכנוע את בעלי הזכויות, והפיק כל כך יפה את המהדורה החדשה של האלבום המרתק הזה. זו כבר קלישאה כשמדברים על חנוך לוין אבל שירים כמו "אבי היקר", "אנשי בסדר" או "אבל המלכות היא שלמה" שהוא כתב בעיצומה של מלחמת ההתשה באמת נשמעים כאילו נכתבו הבוקר. כנראה שהיינו צריכים לחכות עד סתיו 2006 ולעבור עוד מלחמה משונה כדי לשמוע שוב את השירים האלו, שממשיכים לדקור ולהתריס גם שלושה וחצי עשורים אחרי שנכתבו. אם לא תרוצו חיש מהר לאמץ ללבכם אחד מ-500 העותקים שיוצרו (מספר זהה, אגב, למספר העותקים שהודפסו מהתקליט המקורי), יגמר ותתבאסו מאד.

(עוד על 'מלכת אמבטיה', המחזה והאלבום, ב'גלריה', הארץ)

זהר לוילכבוד האירוע המשמח הזה, ובגלל שעכשיו בעזרתו האדיבה של יאיר יש לי תקליט אחד פחות לכתוב עליו, נדבר קצת בפוסט הזה על זהר לוי, האיש שמאחורי שירי "מלכת אמבטיה" ואחת הדמויות היותר אניגמטיות בסיפור של הרוק הישראלי. לוי התפרסם לראשונה כשתופף באלבום של החלונות הגבוהים. תיזכרו בשירים כמו "כל השבוע לך", "אז מה" ו"חייל של שוקולד" ותבינו כמה גדול היה חלקו של לוי בעיצוב הצליל המיוחד של התקליט ההוא. ב-69' כבר הופיע תחת השם "זהר השביעי", למרות שזו לא היתה ממש להקה אלא הרכב נזיל ומשתנה של נגנים ששלוי הוביל. היו שם בין היתר הגיטריסט דוד יפרח מ"האריות" והבסיסט שמוליק ארוך. "מצילתיים", התקליטון הראשון של "זהר השביעי" סימן גם את תחילת הדרך המשותפת עם חנוך לוין שתבשיל ב"מלכת אמבטיה" ותמשיך גם ללהקה הבאה של לוי – "אחרית הימים".

רן אלירן על צידה האחורי של עטיפת התקליטסוף שנות ה-60 בישראל היו השנים שבהן סצינת הרוק בישראל החלה להבשיל. להקות הקצב שהתחילו את דרכן באמצע העשור בהופעות במועדוני לילה ודיסקוטקים ובקאברים ללהיטים מחו"ל עלו שלב והתחילו להקליט ולהופיע עם חומר מקורי. חלקן כבר זכו לחוזי הקלטות, ולהתעניינות מצד אמני מיינסטרים. מוביל המגמה הזאת היה כמובן אריק איינשטיין, ובעקבות האלבום השלישי שלו "פוזי" שהוקלט בחלקו עם הצ'רצ'ילים, עוד אמנים מצליחים טבלו רגל זהירה בשלולית הרוק. אחד הראשונים שעשו את זה היה רן אלירן, לשעבר חצי מהצמד "רן ונמה" (עם נחמה הנדל). אלירן זכה להצלחה גדולה באותה תקופה עם שירי נצחון פטריוטיים כמו "שארם א-שייך", ו"לך ירושלים", ודווקא זה מה שהופך את הבחירה שלו בזהר לוי כשותף לכל כך מעניינת. עם השם השורשי, שירי העם, הבלורית והמראה הצברי כל כך, רן אלירן היה כוכב טבעי בישראל של השנים הראשונות אחרי מלחמת ששת הימים, ומייצג מובהק של "ישראל היפה". החיבור שלו ללוי, הרוקר יוצא המעברה, וללהקת הקצב שלו, לא היה מובן מאליו.

ובאמת, למרות הרצון הטבעי לקשור בין הדברים, לא מדובר כאן בשת"פ ממושך ופורה בנוסח איינשטיין והצ'רצ'ילים, אלא בהתנסות חד פעמית שלא היה לה המשך. זהר השביעי עיבדו וניגנו רק בשני שירים באלבום הרביעי של רן אלירן שנקרא פשוט "רן אלירן" והוקלט בסוף 1969. למרות העטיפה הפסיכדלית המרהיבה שעשויה לפתות אתכם לחשוב אחרת, רוב האלבום הכיל מיש-מש אופייני של פופ קליל ("לא לא לא" עם רבקה מיכאלי הוא הלהיט הגדול כאן), שירי א"י והרבה גרסאות כיסוי מתורגמות ללהיטים מחו"ל (By the time i get to phoenix הפך כאן ל"בדרך לעין גדי" בתרגום של דן אלמגור, "There's a kind of hush" של הרמנז הרמיטס ל"אשמורת שלישית" בתרגום של דידי מנוסי, ויש פה עוד כמה קאברים כאלה). סייקדליק בייבי! עטיפת האלבוםכמו שקורה הרבה פעמים בתקליטים כאלה, רוב החומר שהיה אז עיקר התקליט התיישן מאד, ודווקא מה שנחשב בזמן אמת ליציאה חד פעמית וקוריוז, הפך עם השנים לחלק המעניין והחשוב ביותר. שני השירים שהוקלטו עם זהר השביעי שמרו על רעננות ושרדו היטב. אמנם "אש בבקעה", שדווקא מוזכר במומה כלהיט הגדול יותר מביניהם, הוא לא יותר מעוד שיר הו-הא פוסט מלחמתי, רק בעיבוד רוק, אבל השיר השני "ישרות", הוא ההברקה האמיתית. רן אלירן עצמו הלחין טקסט של יונתן רטוש, המשורר הכנעני הרוויזיוניסט שזה אחד משיריו הבודדים שהולחנו (הידוע שבשיריו המולחנים הוא "על חטא" המופתי שהלחין וביצע צביקה פיק). זה שיר נפלא בעיני, חריג מאד בשפת הדיבור המשוחררת שבה הוא כתוב, בוודאי בהשוואה לשיר מורכב כמו "על חטא", ולא פחות מזה בהומור שבו. מאחורי אלירן שחצי שר חצי מדקלם, מנגנים חברי "זהר השביעי" בלוז דוקרני מחוספס שמספק ליווי מושלם לסרקזם המריר של הטקסט.

כאמור, לשיתוף הפעולה בין רן אלירן לזהר לוי לא היה המשך מעבר לשני השירים בתקליט הזה. אלירן, שכבר בשנות ה-'60 בילה חלק מהזמן בארה"ב, חזר לשם בשנת '70 ובהמשך שב לישראל להקליט ולהופיע רק לעיתים רחוקות. זהר לוי פירק את זהר השביעי, המשיך לעבוד עם חנוך לוין ב"מלכת אמבטיה", היה חבר בלהקת "כיף התקווה הטובה" לצד אלי מגן, ג'וזי כץ, שלמה מזרחי וחנן יובל ובשנת 71' הקים את הפרוייקט השאפתני ביותר שלו – "אחרית הימים", הלהקה שכשלונה הצורב סימן בעצם גם את סוף דרכו המוזיקלית. מאז מיעט בפעילות, והפרוייקט המשמעותי האחרון שבו השתתף היה בהקלטות של "ארבע עשרה אוקטבות", פרוייקט של יוני רכטר ואבנר קנר, ב-1974.

רן אלירן וזהר השביעי – ישרות.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


רן אלירן וזהר השביעי – אש בבקעה.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

רן אלירן, 1969
לייבל: Polydor, ליטראטון – חיפה
מספר סידורי: 60101
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
הקלטת שירה: דורי הרשגל – קולינור
הקלטת מוסיקה: תזמורות ה. בקר ו-מ. גארסון (חו"ל)
עיצוב עטיפה: רוני בן-ארצי

האזנה נוספת:
זהר לוי: האלבום של "אחרית הימים", "אני בדרכי למוסד הסגור" ושירים נוספים של "כיף התקוה הטובה" (באוסף "שבעים שמונים" של הד ארצי). "מצילתיים" – זהר השביעי (באוסף "רוק ישראלי שנות ה-60" של הד ארצי).
רן אלירן: "רן ונמה תקליט ראשון, תקליט שני" (הד ארצי, סדרת בראשית), "האוסף" (ישראפון / הליקון).
יונתן רטוש: "על חטא" – צביקה פיק.

עכבישים, ולא ממאדים

18 באוקטובר, 2006

שלום, וברוכים הבאים ל"זה מסתובב". שמי ערן ויש ביניכם בטח כמה שזוכרים אותי מפורום מוסיקה עברית של נענע. "זה מסתובב" התחיל שם כפינה של רשימת האזנה שבועית, ובגרסה הנוכחית שלו ילבש צורה קצת שונה. זה בעצם מימוש של רעיון שאני מגלגל כבר תקופה ארוכה, והוא יוצא לפועל עכשיו בעזרתם של כמה אנשים טובים. תודה לכם. מה הולך להיות פה? בעיקר מוזיקה ישראלית ישנה שנעלמה עם השנים מתחת להררי אבק ונשכחה. שירים מתוך תקליטים ותקליטונים מהאוסף הפרטי שלי שלא שרדו את המעבר לדיסקים ומעניינים היום רק אספנים.

האם אני בעצמי אספן? שאלה של הגדרה. יש כל מיני סוגים של אספני תקליטים, ורבים מהם הם טיפוסים די מרתיעים. יש סטיגמה שנקשרת אוטומטית לעיסוק הזה, שהוא אגב נחלתם של גברים כמעט באופן בלעדי, והיא (ויסלחו לי ידידי שמשתייכים בגאון לשבט הזה, אני אוהב אתכם אבל אתם יודעים שזו האמת) שמדובר בחבורת גיקים אנאליים, לעיתים קרובות נוירוטיים, שמתעסקים בפרטים שטותיים כמו צבע ההדפסה על הלייבל בתקליטונים של הביטלס בהדפסות מאוחרות לעומת מקוריות, ולחילופין מה ההבדלים בין מיקס המונו ומיקס הסטריאו באיזה תקליט של הגבעטרון. כל זה במקום לעשות את הדבר המתבקש ולברר בדחיפות מה יש לשפר בחיי המין שלהם. זה צד של האספנות שאף פעם לא עניין אותי יותר מדי ועם זאת, יהיה קשה להכחיש שבאמצע הבית שלי עומדת תקליטייה די נכבדת, זאת אומרת אם אני רוצה ואם לא – אני אחד מהם. אז אולי יהיה נכון יותר לומר שאני אספן של מוזיקה ולא של תקליטים? או שפשוט על הסקאלה של האנאליות הנוירוטית אני יותר קרוב למרכז מאשר לקצה. אולי. בכל אופן, מה שהכי משמח אותי בכל העיסוק הזה הוא למצוא מוזיקה אבודה. אם אלה תקליטים שלא הוסבו לדיסקים מכל מיני סיבות, תקליטונים של להקות נשכחות או שירים שאמנים ידועים הקליטו כפרוייקטים צדדיים ואיכשהו אבדו עם השנים. זה הכיף האמיתי בלאסוף מוזיקה, ואת זה בדיוק אני רוצה לחלוק איתכם כאן.

דבר אחרון לפני שניגשים לעניין שלשמו התכנסנו. הכל פה עוד חדש ובסיסי ודי עירום, מקווה שדי מהר הבלוג יתפוס צורה וקצת יראה יותר כמו בית, בינתיים הוא קצת נראה כאילו הכל פה עוד על ארגזים, אבל זה יעבור. מילה שלי.

ועכשיו לעסק. אחד הנושאים שיחזרו כאן גם בפוסטים הבאים הוא מה שמקובל לכנות "להקות הקצב". מבחינת חובב הרוק העכשווי בישראל מדובר בחור שחור בתודעה. הלהקות האלה שפעלו במרק הקדמוני של הרוק הישראלי השאירו אחריהן די מעט הקלטות ואפס תיעוד. ולמי שרוצה היום לבדוק איך נשמע הרוק הישראלי בחיתוליו יש מעט מאד אופציות. יש כמובן את שני האוספים של הד ארצי, "רוק ישראלי שנות ה-60" (שלגמרי לא בטוח שעדיין מופץ), ו"פסטיבל הקצב הישראלי" בגרסה המורחבת של סדרת "בראשית". אלה שני אוספים טובים שנותנים תמונה לא רעה של הסצינה, אבל יש ביניהם חפיפה מסוימת והם אפילו לא מכסים את כל הלהקות שהקליטו בהד ארצי. עוד מאסט, בעצם בכל תקליטיית רוק בישראל, הוא האלבום של הצ'רצ'ילים ויש גם אוסף די ממצה של האריות. זה פחות או יותר כל המבחר. אבל יש עוד די הרבה הקלטות שלא נכנסו לדיסקים האלו, כמו התקליטון הזה של העכבישים.

העכבישים המקוריים היו הלהקה שבה קיבלה תיקי דיין הזדמנות ראשונה להופיע, עוד לפני הגיוס ו"מי שחלם". והגיטריסט אבי קרפל, עוד חלוץ נשכח, התחיל שם עם קאברים לצלליות ולביטלס לפני שעבר ל"סגנונות". ואני זוכר משום מה את קוטנר מספר ב"למרות הכל" שגם במאי הקולנוע יקי יושע היה שם, למרות שזה לא מוזכר במומה, וזה מוזר. בכל אופן הטוויסט האמיתי בסיפור הוא שזו לא הלהקה שמנגנת בתקליטון היחיד של העכבישים, כי קרפל העביר את השם של הלהקה המקורית שהתפרקה ללהקה אחרת בשם חברי הכנסת, שזה שם שולט לא פחות.

למה מי זה דיויד בואי? העכבישים.
אחרי עוד כמה גילגולים, באו הפושטאקים החביבים שאתם רואים כאן (בניגוד למה שנדמה מהתמונה ארז טל הוא לא אחד מהם) והוציאו את התקליטון הזה, לדעתי בסביבות שנת 70'. מה שיש בפנים זה רוק'נרול מאד פרימיטיבי, אולי אחד הדברים הכי קרובים לגארז' אמיתי שעשו פה. הצד הראשון, Cool It הוא קאבר ללהיט ישן של ה-Quatations, להקת מרסיביט די שולית כנראה. אבל שיר לא רע. בצד השני שיר מקורי, Pass away the days, שכתב והלחין וגם שר אריה סייג, במבטא הכי קורע שתשמעו אי פעם בתקליט ישראלי. כולל שלום חנוך. למרות זאת ולמרות מה שנשמע כמו פאקים בהקלטה אבל יכול להיות גם אפקט שלא עלה יפה, השיר עובד. והוא עובד, כמו כל גראז' טוב, בזכות הנגינה המחוספסת והחזקה, הפשטות וההתלהבות שעדיין בוקעים ממנו, גם אחרי 36 שנים.

עוד דבר מעניין שקשור לעכבישים הוא שאחד החברים שעברו שם וכנראה מנגן גם בתקליטון הזה היה ג'ון בנקס, מתופף אנגלי מליברפול, בן דורם של הביטלס שהתחיל שם עם ה"מרסיביטס" התגלגל לישראל, ומת בה מסרטן בגיל 45 לאחר שנים של אלכוהוליזם. רזי בן-עזר מספר יפה את סיפורו העצוב של בנקס, "המוזיקאי היחיד בעולם שהספיק בחייו הקצרים לנגן גם עם הביטלס וגם עם בועז שרעבי".

the spiders – cool it.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


the spiders – Pass away the days.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

העכבישים: "Pass away the days / Cool it", 1970
לייבל: הד ארצי
מספר סידורי: B-45 687
פורמט: 7" 45 RPM
מיקס: מונו