ארכיב 'היו ימים בפינגווין'

FIN

22 בנובמבר, 2007

בסוף אוגוסט שם קץ לחייו יריב אלטר, סולן די.אקס.אם. היום השם הזה לא אומר הרבה לרוב האנשים. מי שמתמצא יודע שקרני פוסטל יצאה משם. מי שפחות מתמצא שואל מי זאת קרני פוסטל. בכל אופן, אי שם בשנות ה-80 הכל היה אחרת.
טוב, האמת שלא לגמרי אחרת. גם בשנות ה-80 לא היו רבים שידעו שבחולון יושבים כמה תיכוניסטים בבית הוריהם, ומקליטים מוזיקה מופלאה ומסתורית על קסטות, ושהם משכפלים את הקסטות שלהם בטייפ דאבל-קסט ואורזים אותן בעטיפות מושקעות ומעוצבות בקפידה ושהם קוראים לעצמם די.אקס.אם. אבל לאלה שכן היו קשובים, השם הזה אמר המון.

די.אקס.אם. משמאל: יריב אלטר, רונן הופמן, קרני פוסטל, אייל דורון. מתוך החוברת שצורפה ל-Sad

בימים ההם גלי צה"ל היתה גלי צה"ל, ולאלוהים היתה תספורת כמו של רוברט סמית. בתל אביב וקצת מסביב התקיימה סצנה קטנה ופעלתנית של רוק אלטרנטיבי, והלהקות שפעלו בזירה הזאת הפיצו את המוזיקה שלהם על קסטות – קצת בדומה למה שעשו הזמרים המזרחיים לפניהן, רק עם פוזה קצת אחרת והרבה פחות הצלחה. מהסיבה הזאת נלווה לפועלן אפיל מחתרתי מסוים, גם אם לא כולן הצדיקו אותו במוזיקה שעשו. די.אקס.אם שפעלה בין 1984 ל-1991 בהרכבים משתנים שההבסיס הקבוע שלהם היה יריב אלטר (שהוסיף לשמו את המילה הצרפתית Fin והפך לאלטרפין), ורונן הופמן, היתה בין הלהקות הכי מעניינות בגל ההוא.
היו אז הרבה להקות שעשו מהאנטי-מסחריות שלהן דגל. וכמו היום, בהרבה מקרים זה היה בסך הכל כיסוי לזה שאף אחד לא רצה לשים עליהם כסף. אצל די.אקס.אם הסיפור היה אחר לגמרי. הם היו מכונסים בעצמם ומרוכזים בטריפ פרטי משלהם. נראה היה שהם לא מתייחסים בכלל לשאלת היחסים שלהם עם המיינסטרים, ובעיקר לא טורחים למצוא חן. הם בקושי הופיעו, ואת הקסטות שלהם הדפיסו באמצעים ביתיים ובסדרות קטנות מאוד. לפעמים רק בכמה עשרות קלטות.
זה היה יפה, וגם מאוד נאיבי, כמובן. אבל דווקא ההתכנסות הזאת עזרה להם ליצור מוזיקה מקורית, לגמרי מנותקת מכל דבר אחר שנעשה פה באותו הזמן, ומרשימה מאוד. בטח ביחס לאמצעים שעמדו לרשותם כדי לעשות אותה. במשהו כמו שבע שנים הם הקליטו שבע קסטות ודיסק, ועשו דרך מרתקת מאינדסטריאל של מקדחות לניו-וייב גותי, ומשם לסוריאליזם האלקטרוני ולאמביינט של Grin – הדיסק הבודד שהוציאו שהיה העבודה השלמה ביותר שלהם. וגם האחרונה.
הסיבה שרובכם לא מכירים בעצם שום דבר מהמוזיקה של די.אקס.אם שקדמה ל-Grin היא שהקסטות לא הודפסו מחדש מאז 1989 – אז הוציאה האוזן השלישית קופסה רטרוספקטיבית ובה כמעט כל החומר שהוקלט עד אז – ומן הסתם גם לא ראו אור בדיסקים. אומרים שהופמן ואלטר לא רצו. לא יודע, זה נשמע סביר אבל אין לי הוכחה חותכת לזה.
עוד דבר שנשמע סביר הוא שקשה להניח שנעשה ניסיון רציני לשכנע אותם. הפוטנציאל המסחרי של החומר לא גדול, ונפח העבודה מחייב להוציא את זה או בסדרה של דיסקים שימכרו מעט, או בקופסה שתעלה הרבה (ותימכר מעט). בקיצור, זה משהו שסיכויי ההתממשות שלו נמוכים מאוד. אוסף מייצג נשמע כמו אופציה הגיונית יותר. גם מהסיבות הכלכליות הברורות, וגם בגלל שאם לעזוב לרגע את המיתוס ולהסתכל לקסטות האלה בלבן של הגלגל, צריך להודות שהחומר לא ממש אחיד. אני מבין קטן מאוד בנויז ואינדסטריאל למיניהו, אבל לפחות לדעתי הקסטות הראשונות (שזה מה שיש בהן) הרבה פחות מעניינות מהחומרים המורכבים והמלודיים יותר שב-Faceless או Sad.

האנשים שאתם צריכים להתעניין אצלם בקשר להיתכנות של אוסף לדי.אקס.אם הם רונן הופמן ואנשי האוזן השלישית. בינתיים, אם הסתקרנתם מספיק, תוכלו לטעום מהמוזיקה שלהם באחת משתי דרכים: או שתחפשו בסולסיק (כל הקסטות שם), או שתאזינו להקלטה שמצורפת כאן למטה – תכנית מיוחדת של "שבוע טוב" עם יואב קוטנר שמארח את יריב אלטר ורונן הופמן באולפן גל"צ ב-22.7.1989. והתענוג כפול, כי יש פה לא רק את סיפורה של הלהקה ודגימות נדיבות מכל הקסטות, אלא גם שעתיים של גלי צה"ל של פעם. בלי פרומואים, בלי מבזקי תנועה, אבל עם הרבה סבלנות למוזיקה מאתגרת ושונה.

די.אקס.אם ב"שבוע טוב" עם יואב קוטנר, גל"צ 22.7.89(mp3) צד א', צד ב', צד ג', צד ד'

ובסטרימינג לנוחותכם:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אורח מיוחד

3 בינואר, 2007

היינו ילדים כשהקליק באו להופיע בעיר שלנו. קרוב לבית.
היינו ילדים בלי גרוש על התחת.
ההופעה היתה בערב גשום, ואנחנו, בלי כסף לכרטיסים, נצמדנו לבנין והצצנו דרך החלון לחדר ההלבשה.
ז'אן ז'אק ראה אותנו דרך הראי באמצע האיפור ובא לחלון. באתם להופעה? הוא שאל. "באנו, אבל אין כסף"
אתם רוצים לראות את הקליק ואין לכם כסף לכרטיסים?
הנהנו.
הוא לקח את האודם השחור שהיה לו ביד, ושרבט על חתיכת נייר "מוזמנים להופעה של הקליק" וחתם. והוציא לנו את הנייר דרך הסורגים

(הגולש Allegory Zen Firm נזכר בז'אן ז'אק גולדברג, פורום מוזיקה עברית בנענע, יוני 2000)

ז'אן ז'אק גולדברג נפטר בגיל 51 אחרי מאבק של שנתיים בסרטן. כמו הרבה מאלה שזוכרים אותו בחיבה, גם אני ראיתי את ז'אן ז'אק בפעם האחרונה כשניגן עם פורטיסחרוף בקיץ שעבר. הוא רזה מאד וכבר היה די קשה לזהות בו את הדמות הגדולה עם הליפסטיק השחור מפעם. מסביב היו הרבה התלחשויות בשאלה אם זה באמת הוא או לא. ובכל זאת מרגע שהלהקה התחילה לנגן לא היה ספק בזהותו של האיש על התופים. אי אפשר היה לטעות בו. בקצב שלו שהיה בעת ובעונה אחת גם מאופק וגם פראי. בעוצמת המכה שמרעידה את הסרעפת כמו שרק הוא יכול.

לא כתבו עליו הרבה השבוע, על ז'אן ז'אק גולדברג. ה"הארץ" ראיתי קטע יפה אודותיו שכתבה תמר סוקניק. פה ושם ידיעות היו עוד ידיעות על מותו עם סקירה ביוגרפית זריזה, לא יותר מזה. בכל זאת אלה שאכפת להם באמת, כתבו. הכי אהבתי את מה שכתבה יעל בפורום של ויינט, אולי כי נקודת המבט שלה כל כך דומה לשלי, או שסתם בגלל שכנראה ראינו את אותה הופעה.

כרגיל, זה היה פורטיס שאמר עליו את המילים היפות והנכונות ביותר: "רוב המוסיקאים דופקים על התופים, אבל הוא ניגן עליהם בצורה כזאת שנותר לך רק לשבת ולהתפעל". כמה פשוט, ככה נכון. התפקיד של ז'אן ז'אק, בכל ההקלטות שניגן בהן, אף פעם לא הסתכם בקצב. באמת היה לו צליל מיוחד שרק הוא ידע איך להוציא אותו מהתופים וכמה שהיה לפעמים מינימליסטי, למשל בתקופה מסוימת כשנמנע בכוונה מלהשתמש במצילות, הוא והתופים שלו תמיד היו בפרונט. תמיד דומיננטיים ומרכזיים. קשה לדמיין איך היו הקליק או הפליטים נשמעים בלעדיו. או בכלל איך היו שנות ה-80 נשמעות בלי האיש המיוחד הזה שהיה פה בסך הכל שנים די מעטות, אבל השאיר חותם כה עמוק. אבל האמת היא שאלף מילים על ז'אן ז'אק גולדברג לא יעבירו מה שעושה חבטה אחת שלו על הסנר. חבטה כמו זו שבפתיחת "עיר מקלט" של אהוד בנאי והפליטים, שמשחררת את השדים ומכניסה את הפרנויה. או כמו הדראם-רול שלו שפותח את "אני אבוד" של הקליק. או כמו הצליל שהצליח להוציא מכסא ב"אין קשר" של פורטיס.

קליק להגדלהלפני שניפרד מז'אן ז'אק גולדברג עם שני קטעים משובחים של ז'אן קונפליקט, הנה קטע נחמד על הקליק שכתבה רותי קיקין ופורסם ב"זהב שחור" מס' 2, דצמבר 87. "זהב שחור", למי שלא מכיר, היה פנזין. חוברת צנועת מידות ששוכפלה במכונת צילום פשוטה והופצה חינם בדואר לכל מי שהואיל לרשום את שמו וכתובתו ברשימת הדיוור של חנות תקליטים קטנה אחת שהפיקה אותו. אולי אתם מכירים אותה, קראו לה "האוזן השלישית". "האוזן" היתה אז מוסד צעיר מאד אבל כבר בעלת יומרות גדולות ומלבד היותה החנות הראשונה בארץ שעסקה בקניה ומכירה של תקליטים מיד שניה, היא שלחה ידה גם בהדפסה מחודשת של אלבומים ישראליים קלאסיים שאזלו מהשוק (הצ'רצ'ילים, אחרית הימים והשלושרים כולם הודפסו מחדש ביוזמת האוזן אחרי שנים ארוכות של שיכחה), וגם בחינוך העם היושב בציון דרך ערבי הוידאו המפורסמים שהיו נערכים בחדר האחורי של החנות, זה שמאוחר יותר הפך לספריית הוידאו של האוזן. "זהב שחור" תיפקד כלוח של ערבי הוידאו האלה והיו בו גם רשימות של תקליטים מבוקשים, מודעות שחלקן מפוברקות בבירור וכתבות שאותן בלעתי בשקיקה מהאות הראשונה לאחרונה ובחזרה. על העיתונות היומית אי אפשר היה לסמוך אז בענייני מוזיקה, בערך כמו שאי אפשר לסמוך עליה היום. האינטרנט עוד היה בגדר מדע בדיוני וכך החוברות המרופטות האלה, בסך הכל ארבעה גליונות, היו החלון שלי לעולם המוזיקה. דרכן למדתי לגלגל על הלשון שמות כמו ונילה פאדג', זאפה, סוזי והבנשיז, פיטר המיל. דרך הפילטרים של הכתיבה הניאו-ז'ורנליסטית המתלהבת הכל נראה פרוע וקיצוני, ולגמרי ממכר. ממש כמו שרוק'נ'רול טוב צריך להיות. כך הכרתי גם להקות ישראליות שלא היה שום סיכוי לקרוא עליהן בשום מקום אחר – קלאסיקות כמו כיף התקוה הטובה והשלושרים וגם הלהקות שפעלו אז במה שנקרא "מחתרת הקסטות" כמו מע"צ ודי.אקס.אם. וגם ז'אן קונפליקט.

יואב קוטנר מכנה את ז'אן קונפליקט "להקת השוליים הישראלית הטובה ביותר בחצי הראשון של שנות ה-80". למעשה זו היתה מעין סופרגרופ שקמה כהמשך ל"4טיס וחברים", הרכב הופעות שבעצמו קם על חורבותיהן של שתי להקות – "כרומוזום" ו"הקליק".
ז'אן קונפליקט - עטיפת האלבום (קליק להגדלה)את הסיפור המלא על איך קמה ז'אן קונפליקט והגלגולים שעברה בשנותיה המעטות תמצאו במומה, מה שחשוב לעניינינו הוא שהמפגש הזה בין כל אותם אנשים שפעלו בתוך הביצה הרוחשת של השוליים התל אביביים של אז הוליד הרכב שלא רק הוביל את הגל החדש הישראלי, אלא גם הביא איתו בשורה מוזיקלית חדשנית באמת והיה יכול לעמוד בשורה אחת עם הדברים הכי מהפכניים ופורצי דרך שנעשו באותה תקופה בעולם. אצל פורטיס היה אפשר לראות את זה כבר ב"כרומוזום", אבל "כרומוזום" היתה יותר מדי אמנותית ונסיונית מכדי שיהיה לה סיכוי אמיתי לפרוץ. המפגש בז'אן קונפליקט בין הויצים של פורטיס למשמעת של ז'אן ז'אק הוליד ניצוצות של השראה שהיו יכולים לקחת את ז'אן קונפליקט רחוק, אבל לא לקחו.

ב-88, שלוש שנים אחרי שהתפרקה, הפיקה האוזן השלישית אלבום אוסף לז'אן קונפליקט. היו בו הקלטות אולפן לצד קטעים מהופעות מהפינגווין ומקולנוע דן. מתוכו בחרתי לחלוק איתכם הפעם שני שירים שהתופים של ז'אן ז'אק גולדברג מתבלטים בהם במיוחד. שניהם הוקלטו ב-83 כשלהרכב הבסיסי של ז'אן קונפליקט מצטרפים שני אורחים מיוחדים בהחלט: מלכה שפיגל וברי סחרוף. הקטע הראשון, "Different ways" ששרה מלכה שפיגל, ממש מנבא את הצליל האתני שיהפוך בהמשך לסימן ההיכר של מינימל קומפקט. השני, "Special Guest" ששר פורטיס, בנוי על ליין גיטרה היפנוטי, קרוב יותר ברוחו לדברים שפורטיס עשה עם כרומוזום והיה, כך אומרים, להיט גדול בהופעות.

Jean Conflict – Different Ways.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


Jean Conflict – Special Guest.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

לקינוח סוכריה מיוחדת: הופעה שלמה של ז'אן קונפליקט בפינגווין מהאיחוד בשנת 1988. (וידאו, כשעה, איזה דבר גדול זה אינטרנט)
ועוד קטע אחד של קונפליקט בגוגל וידאו (הם לא קנו את יוטיוב או משהו?): קליפ ל-One day i Smile בבימויו של רונן בן-טל.

ז'אן קונפליקט, 1988
לייבל: האוזן השלישית, בום-צ'ה, DB הפקות
מס. סידורי: Ozen B-Cha-001
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
נגנים: ז'אן ז'אק גולדברג (תופים), יקי אבימור (בס), רמי פורטיס (גיטרה, שירה), רונן בן-טל (סינטי, סקסופון, שירה).
משתתפים: ברי סחרוף, מלכה שפיגל, מיכה מרגלית, תמר גלבץ.
טכנאים: אורי ברק, רון עמרם

האזנה נוספת
ז'אן ז'אק גולדברג: בשני אלבומי הקליק: אמא אני לא רוצה להיגמל ועולם צפוף (NMC), באופרת הרוק מאמי (NMC) באהוד בנאי והפליטים (NMC) ובעל המשמרת של פורטיסחרוף (נענע דיסק). רשימת ההקלטות המלאה כאן.
ז'אן קונפליקט: באוסף דאון טאון תל אביב (פונוקול).

סנוב, למיילינג ליסט של זה מסתובב כבר נרשמת?
ואת רשימת רגעי הקסם המוזיקליים של עידן אלתרמן כבר ראית?