ארכיב 'כל ההתחלות'

דבש בכוורת

7 ביולי, 2007

נכון שמעתם כבר שלסיפורי פוגי של כוורת היה גלגול מוקדם כאופרת רוק? נכון כששמעתם את זה אמרתם וואי, מעניין איך זה נשמע וכמה חבל שאין את זה בשום מקום? יופי. עכשיו נחשו מי כאן כדי לדאוג לכם. זה בדיוק מה שאתם עומדים לשמוע הפעם.

כוורת בגלגולה הסופי (קליק להגדלה)בעצם תשמעו שני גלגולים מוקדמים של דברים שהובילו לכוורת ולאלבום סיפורי פוגי כמו שאנחנו מכירים אותו. הראשון, הסיפור המחריד על הילד מברזיל, בכלל לא מיוחס לכוורת אלא לדני סנדרסון והשניצלים (איזה שם גדול ללהקה), ומשתתפים בו גם אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, מנחם זילברמן ודיויד שנן (לימים איש זינגלה). הקטע הזה הוקלט כנראה בסוף 71' כשסנדרסון ושאר החברים בגרעין המייסד של כוורת היו עדיין בלהקת הנח"ל. חוץ מיופי של גיטרות כמו שאפשר לצפות מסנדרסון יש פה כ-15 דקות של נונסנס אופייני סביב סיפור תולדותיו הממש לא עקרוניות של דימיטרי דמיקולו, הילד המגעיל מברזיל. שני שירים מכאן התגלגלו אחר כך לאלבומי כוורת: אוכל ת'ציפורניים, והמגפיים של ברוך. לצידם עוד כמה קטעי קישור מוזיקליים ועוד קטע שלא התגלגל מפה לשום מקום – המנון הילד מברזיל. הנה גם הטקסט המלא של היצירונת הזאת, באדיבות פלפל מפורום מוזיקה עברית ישנה וחדשה בתפוז.

הקטע השני הוא כבר הדבר האמיתי. אופרת הרוק סיפורי פוגי היא אולי לא ממש טומי מקומי, אלא אוסף של שירים שמחוברים ביניהם בקשר עלילתי רופף מאד, אם אפשר לקרוא לזה עלילה. הסיפור הוא על פוגי ששב מביקור ביפן, וחבריו שבאים לבקר אותו מתעניינים רק במתנות שהביא להם, חוקרים כמה עלה כל דבר ובאופן כללי עולים לו על העצבים עד שהוא מוכן אפילו לשלם רק שילכו. אורכה של האופרה בגרסה המוקלטת הוא קצת פחות מחצי שעה ותמצאו בה לא מעט שירים מוכרים של כוורת. הטוב מהם, לדעתי, הוא הגרסה ללא ידענו מה לעשות עם מירי אלוני כסולנית, ויש פה גרסאות מוקדמות גם לפה קבור הכלב,שיר המחירון, ונחמד. משתתפים: דני סנדרסון (שירה, פסנתר וגיטרות); אפרים שמיר (שירה, גיטרות); מאיר פניגשטיין (שירה, תופים); דיוויד שנן (תופים); אלון אולארצ'יק (שירה, בס); וגם מירי אלוני, תמי עזריה, מנחם זילברמן וגידי גוב (שירה). ההרכב הזה התפזר די מהר, אבל גם כשכוורת נסגרה על ההרכב הסופי שלה, סנדרסון עדיין נצמד לאופרת הרוק שלו, וגם כלל אותה בחלק השני של הופעות הלהקה באמצע שנת 1973.
עדכון: הנה התמליל המלא של האופרה, באדיבות דוידוביץ' מהבלוג פזמון חוזר. תודה רבה.

סיפורי פוגי בגרסת האלבום, עטיפת הויניל המקורי בלי הפס הכחול המרגיז (קליק להגדלה)בערך שנה מפרידה בין שתי ההקלטות האלה, שמדגימות יפה את השאפתנות של סנדרסון באותה תקופה, וגם כמה הוא באמת היה מתקדם מוזיקלית ביחס לרוב מה שהלך בפופ הישראלי של אותן שנים. הוא כנראה היה המוזיקאי הישראלי היחידי אז שחוץ מלביטלס, זפלין ודיפ פרפל הקשיב גם לפרנק זאפה, (ומי שמכיר את האלבום הזה של זאפה ואמהות ההמצאה לא יתקשה למצוא את נקודות הדמיון בינו לבין סיפורי פוגי). וזה ממש לא מפתיע שאף אחד מהאמרגנים שהוא ניסה לעניין באופרה שלו לא מיהר לתת לו צ'אנס. פשנל, שבחושיו המחודדים זיהה את הפוטנציאל שמאחורי הרעיון הלא לגמרי אפוי של סנדרסון, נתן לו כנראה את העצה הטובה ביותר בקריירה שלו כשהמליץ לו לפרק את האופרה לשירים נפרדים, והפך את כוורת ואת סיפורי פוגי – האלבום והמופע – לסיפור ההצלחה הגדול ביותר של הפופ הישראלי בשנות השבעים.

עוד מילה על ההקלטות עצמן: כאמור אין וולא היה מעולם ריליס רשמי של אופרת הרוק או של הילד מברזיל. המקור לקבצים האלה ולכל העותקים שלהם שמסתובבים בשנים האחרונות ברשתות השיתוף הוא הקלטה מהתכנית למרות הכל של יואב קוטנר בגל"צ, שבעצמה ראויה כבר לשידור נוסף. הריפ הוא מקלטת שהוקלטה מהרדיו והאיכות בהתאם, אם כי הילד מברזיל בכל זאת נשמע קצת יותר טוב מאופרת הרוק. בכל אופן, אם למישהו מכם יש הקלטה טובה יותר זה יהיה ממש אחלה אם הוא לא ישמור אותה לעצמו.

דני סנדרסון והשניצלים – הסיפור המחריד על הילד מברזיל.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


כוורת – סיפורי פוגי, אופרת רוק.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כמו שבקיבוץ

10 ביוני, 2007

טוב, לא חוכמה. לה מינור זה הכי קל (קליק להגדלה)שלום חנוך השתחרר מלהקת הנח"ל ב-1967 ומהר מאד תפס מקום מרכזי בפופ הישראלי. הוא עדיין היה ברנש די צעיר, אבל כבר הספיק לטעום הצלחות מסחריות עם מזל גדי של איינשטיין וכחלק מהשלושרים, ולזכות בהערכה כשיצר לראשונה רוק'נ'רול אמין בעברית בשבלול ופלסטלינה. זה היה רק טבעי שהשלב הבא יהיה חו"ל. אביב גפן, אתם יודעים, לא המציא שום דבר. ואכן שלום נסע ללונדון והוחתם שם על ידי דיק ג'יימס.

להוציא תקליט אצל דיק ג'יימס לא היה עניין של מה בכך. ג'יימס שהתחיל בשנות החמישים כזמר עבר מאוחר יותר למו"לות. ב-1963 הוא הקים את Northern Songs עם בריאן אפשטיין, לנון ומקרטני, והיה אחראי לפבלישינג של רוב שירי הביטלס. ב-1967 הוא גילה את אלטון ג'ון ובמשך כעשור הפיק את כל תקליטיו. במילים אחרות – הוא זה שהפיק את התקליטים הטובים של אלטון ג'ון. שלום בטח הוא לא היה מהאמנים היותר מקודמים של דיק ג'יימס מיוזיק (DJM), אבל הוא בהחלט נהנה מהיתרונות שבעבודה עם בית הפקות מבוסס. כזה שהיה יכול לארוז את השירים שלו בהפקה מלוטשת, וללוות אותם בשועלי האולפנים שניגנו אז באלטון ג'ון באנד. וגם אם זה נכון ששלום נשמע נפלא גם עם הצ'רצ'ילים בשבלול ופלסטלינה, לצליל של האלבומים ההם יש בכל זאת מגבלות שנובעות מהאפשרויות הטכניות וההפקתיות שהיו נהוגות אז בארץ, והפער בין האולפנים של תל אביב ולונדון היה אז גדול מאד.

ב-DJM האמינו בשלום, והלכו איתו בגדול מההתחלה. בראיון לידיעות אחרונות ב-72 הוא סיפר שבהחלט היו כוונות מסחריות רציניות לגביו. "הם אפילו לא עברו איתי את השלב של הדפסת תקליט קטן", הוא אמר, "ישר עם אריך נגן. אבל עם הכוונות באו הלחצים. הביאו לי פעם תמלילן של שלאגרים ואמרו לי לעבוד איתו יחד. אמרו לי מה אכפת לך, תעשה שלאגר אחד שירוץ ויעשה לך שם – אחר כך תעשה מה שאתה רוצה. היו רגעים שכמעט התפתיתי – אבל זה לא הלך".
הנסיון הזה של DJM לשדך לשלום כותב טקסטים מקצועי מסגירה את המכשול העיקרי שמנע משלום להצליח באנגליה. לא שהתמלילים שכתב היו גרועים – רחוק מזה. למעשה הם היו טובים יותר מאלה של רבים מהישראלים שניסו את הטריק הזה אחריו. אבל כמו שהתברר בהמשך דרכו, שלום הוא אמן שהשפה היא חלק גדול מהביטוי האישי שלו. הוא פשוט לא הצליח לעבור אמיתי ואינטימי באנגלית כמו שעשה בעברית. הגרסה שלו למאיה בתקליט הזה מדגימה את זה יפה.
באותו ראיון ששלום נתן לעמנואל בר-קדמא מידיעות אחרונות בזמן שהגיע לארץ להופעות בקיץ של 1972, הוא מדבר על קשיי השפה: "זה השפיע בצורה נוראית על הביטחון העצמי שלי", הוא אומר לבר-קדמא ששואל איך בכל זאת כתב שירים באנגלית. "לא יודע, היה לי מה להגיד – רק לא היו מילים. פתאום באו המילים, לא יודע מאין. האמת היא שהייתי מוכרח לכתוב באנגלית. את התקליטים של מהארץ אף אחד לא רצה לשמוע. בשבילם עברית זה סינית. בסתם מוזיקה הם אינם מעוניינים. אמרו לי – 'יש לנו כאן כמה מלחינים לא רעים – ומה עוד מלחין אחד?'. אז התיישבתי לכתוב לבד באנגלית רצוצה. בהתחלה הייתי אוסף את המילים הבודדות שהיכרתי ומצרף אותם בצירופים די שרירותיים – כמו בשבץ-נא. הכי מצחיק שלאנשים ששומעים את התקליט קשה יותר עם המבטא שלי מאשר עם הטקסט של השירים".
יהונתן גפן, שגם שהה איזה תקופה בלונדון במקביל לשלום, כתב עליו ב"יונתן סע הביתה" שהוא מדבר אנגלית "כמו שבקיבוץ". הבעיה העיקרית של Shalom – האלבום, היא שהוא גם שר ככה. ולכן למרות השירים הטובים וההפקה המושקעת התקליט לא התקבל יפה. DJM, נגיד את זה ככה, לא מיהרו לעשות בוקינג לזמן אולפן נוסף עבור הכוכב הישראלי שלהם. ב-72 כאמור שלום בא לארץ לחודשיים. תפס אוויר, הופיע בצוותא ואולי גם ניסה לחוש קצת את הקהל המקומי לקראת חזרה אפשרית ארצה. בראיון הוא עדיין לא מסגיר כוונות ממשיות, אבל כבר נשמע מאד מפוכח ביחס לחוויה החו"לית: "אף פעם לא היה לי קל עם עצמי, ועם האמת הפנימית שלי. ההתייצבות שלי הקטן מול לונדון הגדולה היה רגע של אמת. חריף מאד וקשה מאד. הרבה אימאג'ים שלי בעיני עצמי נפלו. אבל בגודל, במימדים, בעצם הפריצה מהגבולות הצרים יש משום אתגר. אתה רוצה לבחון את עצמך. להתמודד". האם הוא מתכנן לשוב? "אני לא יודע כמה זמן עוד אשב בחוץ לארץ", הוא אומר, "אבל ברור לי, ואלי בלי כל סיבה הגיונית, שאני אחיה את כל חיי בארץ. ככה זה".

לא יסרב להצעה יפה מג'ילט. שלום חנוך על עטיפת אלבומו הראשון (קליק להגדלה)אבל ברשותכם, נניח לציונות ונתרכז בתקליט. לב הסאונד של Shalom הוא כיילב קוואי, שאחראי לגיטרות ולקלידים. הוא ליווה את אלטון ג'ון קרוב לעשר שנים ובאייטיז עבד עם הול ואוטס. שזה קטע, תודו. חברי ההרכב הנוספים היו דייב גלובר (בס), רוג'ר פופ (תופים) ואיאן דאק (גיטרה וכלי הקשה). הם פעלו יחד גם תחת השם Hookfoot. כולם נגני סשנים מנוסים שמספקים לשירים עטיפה נוצצת ושמנמנה. רחוקה מאד מהצליל הרזה של התקליטים ששלום עשה כאן. שלום עצמו היה באותן שנים בשיאה של התפרצות יצירתית שהשאירה אחריה כמה מהשירים היפים ביותר שכתב. אחדים מהם הוא הביא איתו לתקליט הזה – חלקם גרסאות אנגליות לשירים שנכתבו לתקליטים עם איינשטיין, אחרים הוקלטו אחר כך בעברית עם תמוז: פלסטלינה, אבשלום, אהבה שקטה, אל תוותרי עלי, מאיה. לצידם גם כמה שירים, לא פחות מעניינים, שנכתבו במיוחד לאלבום ושלום לא חזר לבצע אותם בהמשך. שיר אחד – you do need some sleep – הוא הקליט רק 25 שנה אחר כך, כשקרא לו מת לישון והכניס את הלחן היפה שלו לאלבום ערב ערב. מתוכם, וזה באמת היה קשה לבחור – תשמעו שלושה קטעים מייצגים: end of the road שאתם מכירים כפלסטלינה, ושני שירים שנכתבו במיוחד לאלבום הזה – so long ו-under tropical moonlight שהיה אפילו קצת קצת להיט.

למרות חולשותיו, Shalom הוא תקליט מרתק. ולא רק כארטיפקט היסטורי, כסולו הראשון של שלום, אלא גם כמקבץ שירים טוב שמחזיק מצוין גם אחרי 36 שנים. ובכל זאת, גרסת דיסק נורמלית לא נראית באופק. דיק ג'יימס מת ב-1986, והקטלוג של DJM שייך עכשיו לפוליגראם שם בטח לא ממש יודעים מי זה הבחור הזה שנראה קצת כמו קט סטיבנס, ומה לעשות עם התקליט שלו. היתה גם הדפסה מקומית של האלבום בסי.בי.אס, שניסתה לרכוב קצת על הגל של תמוז והוציאה את האלבום הזה ב-76, חמש שנים אחרי שהוקלט, יצא וצלל באנגליה. נראה לי שגם שם לא ממהרים להעביר את האלבום הזה לדיסק. אולי כי זה לא ממש עומד לקרות בלי ברכתו של שלום חנוך וזו – לא ברור מתי תגיע אם בכלל.

shalom chanoch – end of the road.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


shalom chanoch – so long.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


shalom chanoch – under tropical moonlight.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Shalom Chanoch – Shalom, 1971
DJM Music
מס' קטלוגי: DJLPH-421
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
משתתפים: שלום חנוך (שירה, גיטרה אקוסטית), כיילב קוואי (גיטרות, קלידים), איאן דאק (גיטרות, נבל, קונגס), דייב גלובר (בס), רוג'ר פופ (תופים ופרקשן), בי. ג'יי קול (סטיל גיטאר), ריי וורלי (סקסופון, קלרינט), לול קוקסהיל (סקסופון), ליזה סטרייק, ברי סט. ג'ון, קיי גרנר (קולות).
עיבודי כלי מיתר וכלי נשיפה: רוברט קירבי
מפיק: קפלן קיי
שטרודל ודונאטס: ליהי חנוך