נפצח במעט התבשמות עצמית נלוזה. עשרות תגובות הגיעו לפוסט הראשון של "זה מסתובב" וכולן חמות ומחממות לב. תודה רבה לכולכם, אני מקווה שימשיך להיות לכם מעניין וטעים.

עוד עניין מנהלתי פעוט לפני שנתפנה לעיקר: מהיום יש לנו מיילינג ליסט. לא ניג'וס מי יודע מה, רק ככה כדי שתוכלו להתעדכן כשפוסטים חדשים עולים. ההרשמה פה מצד שמאל, תתכבדו.

עוד כמה דברים קרו פה השבוע, והחדשות המשמחות ביותר הן שאחד התקליטים הנדירים ביותר בשוק הישראלי רואה סוף סוף אור במהדורת קומפקט. כוונתי כמובן לאלבום שירי המחזה השערורייתי של חנוך לוין "מלכת אמבטיה" (1970), שכל שיריו הולחנו בידי זהר לוי ושזכה לעלות על בימת הקאמרי 19 פעמים בלבד בטרם הורד בעקבות מחאות עזות. שאפו גדול מגיע ליאיר יונה מאירסיי שיזם ועמל על שיכנוע את בעלי הזכויות, והפיק כל כך יפה את המהדורה החדשה של האלבום המרתק הזה. זו כבר קלישאה כשמדברים על חנוך לוין אבל שירים כמו "אבי היקר", "אנשי בסדר" או "אבל המלכות היא שלמה" שהוא כתב בעיצומה של מלחמת ההתשה באמת נשמעים כאילו נכתבו הבוקר. כנראה שהיינו צריכים לחכות עד סתיו 2006 ולעבור עוד מלחמה משונה כדי לשמוע שוב את השירים האלו, שממשיכים לדקור ולהתריס גם שלושה וחצי עשורים אחרי שנכתבו. אם לא תרוצו חיש מהר לאמץ ללבכם אחד מ-500 העותקים שיוצרו (מספר זהה, אגב, למספר העותקים שהודפסו מהתקליט המקורי), יגמר ותתבאסו מאד.

(עוד על 'מלכת אמבטיה', המחזה והאלבום, ב'גלריה', הארץ)

לכבוד האירוע המשמח הזה, ובגלל שעכשיו בעזרתו האדיבה של יאיר יש לי תקליט אחד פחות לכתוב עליו, נדבר קצת בפוסט הזה על זהר לוי, האיש שמאחורי שירי "מלכת אמבטיה" ואחת הדמויות היותר אניגמטיות בסיפור של הרוק הישראלי. לוי התפרסם לראשונה כשתופף באלבום של החלונות הגבוהים. תיזכרו בשירים כמו "כל השבוע לך", "אז מה" ו"חייל של שוקולד" ותבינו כמה גדול היה חלקו של לוי בעיצוב הצליל המיוחד של התקליט ההוא. ב-69' כבר הופיע תחת השם "זהר השביעי", למרות שזו לא היתה ממש להקה אלא הרכב נזיל ומשתנה של נגנים ששלוי הוביל. היו שם בין היתר הגיטריסט דוד יפרח מ"האריות" והבסיסט שמוליק ארוך. "מצילתיים", התקליטון הראשון של "זהר השביעי" סימן גם את תחילת הדרך המשותפת עם חנוך לוין שתבשיל ב"מלכת אמבטיה" ותמשיך גם ללהקה הבאה של לוי – "אחרית הימים".

סוף שנות ה-60 בישראל היו השנים שבהן סצינת הרוק בישראל החלה להבשיל. להקות הקצב שהתחילו את דרכן באמצע העשור בהופעות במועדוני לילה ודיסקוטקים ובקאברים ללהיטים מחו"ל עלו שלב והתחילו להקליט ולהופיע עם חומר מקורי. חלקן כבר זכו לחוזי הקלטות, ולהתעניינות מצד אמני מיינסטרים. מוביל המגמה הזאת היה כמובן אריק איינשטיין, ובעקבות האלבום השלישי שלו "פוזי" שהוקלט בחלקו עם הצ'רצ'ילים, עוד אמנים מצליחים טבלו רגל זהירה בשלולית הרוק. אחד הראשונים שעשו את זה היה רן אלירן, לשעבר חצי מהצמד "רן ונמה" (עם נחמה הנדל). אלירן זכה להצלחה גדולה באותה תקופה עם שירי נצחון פטריוטיים כמו "שארם א-שייך", ו"לך ירושלים", ודווקא זה מה שהופך את הבחירה שלו בזהר לוי כשותף לכל כך מעניינת. עם השם השורשי, שירי העם, הבלורית והמראה הצברי כל כך, רן אלירן היה כוכב טבעי בישראל של השנים הראשונות אחרי מלחמת ששת הימים, ומייצג מובהק של "ישראל היפה". החיבור שלו ללוי, הרוקר יוצא המעברה, וללהקת הקצב שלו, לא היה מובן מאליו.

ובאמת, למרות הרצון הטבעי לקשור בין הדברים, לא מדובר כאן בשת"פ ממושך ופורה בנוסח איינשטיין והצ'רצ'ילים, אלא בהתנסות חד פעמית שלא היה לה המשך. זהר השביעי עיבדו וניגנו רק בשני שירים באלבום הרביעי של רן אלירן שנקרא פשוט "רן אלירן" והוקלט בסוף 1969. למרות העטיפה הפסיכדלית המרהיבה שעשויה לפתות אתכם לחשוב אחרת, רוב האלבום הכיל מיש-מש אופייני של פופ קליל ("לא לא לא" עם רבקה מיכאלי הוא הלהיט הגדול כאן), שירי א"י והרבה גרסאות כיסוי מתורגמות ללהיטים מחו"ל (By the time i get to phoenix הפך כאן ל"בדרך לעין גדי" בתרגום של דן אלמגור, "There's a kind of hush" של הרמנז הרמיטס ל"אשמורת שלישית" בתרגום של דידי מנוסי, ויש פה עוד כמה קאברים כאלה). כמו שקורה הרבה פעמים בתקליטים כאלה, רוב החומר שהיה אז עיקר התקליט התיישן מאד, ודווקא מה שנחשב בזמן אמת ליציאה חד פעמית וקוריוז, הפך עם השנים לחלק המעניין והחשוב ביותר. שני השירים שהוקלטו עם זהר השביעי שמרו על רעננות ושרדו היטב. אמנם "אש בבקעה", שדווקא מוזכר במומה כלהיט הגדול יותר מביניהם, הוא לא יותר מעוד שיר הו-הא פוסט מלחמתי, רק בעיבוד רוק, אבל השיר השני "ישרות", הוא ההברקה האמיתית. רן אלירן עצמו הלחין טקסט של יונתן רטוש, המשורר הכנעני הרוויזיוניסט שזה אחד משיריו הבודדים שהולחנו (הידוע שבשיריו המולחנים הוא "על חטא" המופתי שהלחין וביצע צביקה פיק). זה שיר נפלא בעיני, חריג מאד בשפת הדיבור המשוחררת שבה הוא כתוב, בוודאי בהשוואה לשיר מורכב כמו "על חטא", ולא פחות מזה בהומור שבו. מאחורי אלירן שחצי שר חצי מדקלם, מנגנים חברי "זהר השביעי" בלוז דוקרני מחוספס שמספק ליווי מושלם לסרקזם המריר של הטקסט.

כאמור, לשיתוף הפעולה בין רן אלירן לזהר לוי לא היה המשך מעבר לשני השירים בתקליט הזה. אלירן, שכבר בשנות ה-'60 בילה חלק מהזמן בארה"ב, חזר לשם בשנת '70 ובהמשך שב לישראל להקליט ולהופיע רק לעיתים רחוקות. זהר לוי פירק את זהר השביעי, המשיך לעבוד עם חנוך לוין ב"מלכת אמבטיה", היה חבר בלהקת "כיף התקווה הטובה" לצד אלי מגן, ג'וזי כץ, שלמה מזרחי וחנן יובל ובשנת 71' הקים את הפרוייקט השאפתני ביותר שלו – "אחרית הימים", הלהקה שכשלונה הצורב סימן בעצם גם את סוף דרכו המוזיקלית. מאז מיעט בפעילות, והפרוייקט המשמעותי האחרון שבו השתתף היה בהקלטות של "ארבע עשרה אוקטבות", פרוייקט של יוני רכטר ואבנר קנר, ב-1974.

רן אלירן וזהר השביעי – ישרות.mp3

רן אלירן וזהר השביעי – אש בבקעה.mp3

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

רן אלירן, 1969
לייבל: Polydor, ליטראטון – חיפה
מספר סידורי: 60101
פורמט: LP
מיקס: סטריאו
הקלטת שירה: דורי הרשגל – קולינור
הקלטת מוסיקה: תזמורות ה. בקר ו-מ. גארסון (חו"ל)
עיצוב עטיפה: רוני בן-ארצי

האזנה נוספת:
זהר לוי: האלבום של "אחרית הימים", "אני בדרכי למוסד הסגור" ושירים נוספים של "כיף התקוה הטובה" (באוסף "שבעים שמונים" של הד ארצי). "מצילתיים" – זהר השביעי (באוסף "רוק ישראלי שנות ה-60" של הד ארצי).
רן אלירן: "רן ונמה תקליט ראשון, תקליט שני" (הד ארצי, סדרת בראשית), "האוסף" (ישראפון / הליקון).
יונתן רטוש: "על חטא" – צביקה פיק.