בתוך אלבום אוסף תמים למראה, “25 שנות מדינת ישראל בשיר” של הד ארצי (לא אלאה אתכם בחישוב, מ-1973), מצאתי פתאום הקלטה של אריק איינשטיין שלא הכרתי: “יצאנו אט” בעיבוד של שמעון כהן. וזו הפתעה נהדרת, קודם כל כי זה שיר נפלא ואריק מבצע אותו לעילא, כדרכו, אבל גם בגלל שזאת הקלטה שאפשר ללמוד ממנה הרבה על ההתבגרות שלו כמבצע.
אריק של פעם. צילום מפסטיבל הזמר תשכ”ה
לשיר הזה, מהקאנון הארצישראלי של חיים חפר ודוד זהבי, יש שתי גרסאות מוכרות באלבומים הרשמיים של אריק: אחת מהן בהופעה עם “אחרית הימים”, עם יצחק קלפטר בגיטרה ואלי מגן בבס, נכנסה כמעין פילר ל”יסמין”; השנייה, בעיבוד של שם טוב לוי, מופיעה באלבום הראשון בסדרת “ארץ ישראל הישנה והטובה”. הגרסה עם אחרית הימים הוקלטה כנראה ב-1972, אז הם הופיעו עם אריק זמן קצר לפני שהתפרקו. זו של לוי מ-1973, ושתיהן די קרובות זו לזו בעיבוד ובעיקר בצורת השירה.
אריק של 72′-73′ הוא כבר המבצע המשוחרר והאינטימי שאנחנו מכירים. הוא כבר מזמן השיל מעצמו את הנוקשות והפאתוס של כוכב פסטיבלי הזמר שהיה באמצע הסיקסטיז וצמח, תחנה אחרי תחנה, מ”החלונות הגבוהים” דרך שלום חנוך והצ’רצ’ילים ועד למהפכה של פוזי-שבלול-פלסטלינה-אביגדור. כל תחנה כזאת הוסיפה עוד גוון לקולו ולאופי שלו כמבצע. הוא גם הקשיב הרבה לסינגר-סונגרייטרס כמו טים הרדין ורנדי ניומן, ולמד מהם. בסוף התהליך הזה, הוא היה יכול לקחת אפילו שיר כמו “יצאנו אט”, להפשיט אותו מהרשמיות והתש”חיות ולתת לו צבע אישי ונוגע.
השכלול הזה לא קיים בהקלטה שתשמעו מיד. כאן זהו עדיין אריק הצעיר, עם קול קצת אחר והגשה מדויקת, יפה מאוד אבל די קפואה. אין לי מידע על שנת ההקלטה, אבל אם לשפוט מהשירה של אריק, זה צריך להיות מאמצע שנות ה-60. אני מעריך שזה מ-66′-67′, שנים שבהן אריק אכן הקליט בהד ארצי (האוסף “ישן וגם חדש” שאיגד הקלטות שלו מהד ארצי בסיקסטיז, יצא ב-68′), אבל יכול להיות שזה אפילו מוקדם יותר. בראיון ל”סוף עונת התפוזים” של יואב קוטנר אריק קצת לעג לצורת השירה הזאת, אבל לא מוכרחים לקבל את דעתו, כמובן. אני חושב שהוא שר נפלא גם כך וגם בסגנון המאוחר, ויפה שיש נקודות כאלה להשוואה בין שני האריקים – הצעיר והבוגר.
יצאנו אט, גרסת “יסמין”:
ועוד גרסה, עם “הצ’רצ’ילים החדשים” (מיקי גבריאלוב, עמי טרייביטש, שמוליק בודגוב ורוני דמול), מתוך “לול 4”
עכשיו עוד הפתעה: אריק והצ’רצ’ילים בביצוע לייב ל”מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר”, מתוך הקלטה של מופע של אריק לביא ושושיק שני מסדרת התוכניות של קול ישראל, “שלכם לשעה קלה”. אני לא חושב שזה קיים בתקליט, למרות שחלק מהמופעים בסדרה בהחלט יצאו בתקליטים. תקליטי הופעה של אריק אין הרבה – יש את “אנשים אוהבים לשיר” המעולה אך קצרצר, והמופע המשותף עם שלום הארוך אך בעייתי – אז כל הקלטה חיה היא חגיגה, ובטח כשגם הצ’רצ’ילים בתמונה. דווקא מהתקופה המעניינת ביותר שלו אין הקלטות רשמיות, למרות שבארכיוני הרדיו בטח יש כמה וכמה כאלה. ההקלטה הזו כנראה מ-70′ או 71′, ואת ההתרגשות בקולה של שושיק כשהיא מציגה את אריק והלהקה קשה לפספס.
לסיום, הנה עוד הופעה של אריק והצ’רצ’ילים (מינוס עמי טרייביטש, המתופף, שלא מופיע כאן), בפני חיילים בשארם א-שייך ב-1970 עם השירים הבאים: “כתבו עליו בעיתון”, “מאיה”, “היה לנו טוב נהיה לנו רע” (קאבר לביטלס), “אני מרגיש כמו מלך” (קאבר לדונובן) וגם, אחרי קטיעה כמעט לא מורגשת בהקלטה ובדל מקולה של יפה ירקוני שמציגה את אריק והלהקה, מה שאומר שאולי מודבק כאן קטע מהופעה אחרת, “אל תוותרי עלי”.
את ההקלטה הזאת גילה לפני כמה שנים איש גל”צ שמוליק לדרמן, בארכיון התחנה.
במבט לאחור משנת 2014, להקה צבאית היא משהו מוזר מאוד. מדינה שבה הצבא מייצר שירי פופ – ועוד להיטים שכובשים מצעדי פזמונים – היא בכלל תופעה ביזארית ברמות צפון-קוריאניות, אבל בישראל של שנות ה-60 ותחילת ה-70 זאת היתה המציאות והיא בטח נראתה אז טבעית ומובנת מאליה כמו כובע טמבל. גם היום, עשרות שירים שנוצרו עבור הלהקות הם להיטים שעדיין מתנגנים הרבה, אבל את גוף היצירה המלא של הלהקות קצת מזניחים. רוב אלבומי הלהקות הצבאיות, וישנם המונים, נותרו על תקליטים בלבד. אפילו בין האספנים רק בודדים מתעניינים בהם.