הולך בצל

על ההקלטות הראשונות של אריאל זילבר בצרפת, בתחילת שנות ה-70, דיברנו באחד מהפוסטים הראשונים של זה מסתובב. הנה עוד תקליטון שלו שהוקלט ב-72′, שנה אחרי הסינגל הראשון, Movie Instead\When it’s Time, ובניגוד לקודמו לא הודפס בישראל.
שני השירים בתקליטון יהיו מוכרים מאוד לאוזן המקומית. הראשון, Tweedle and Fiddle, הוא גירסה אנגלית ל”האישה היחידה בחיי” שזילבר כתב לגששים, אבל מה שמעניין בו במיוחד זה שהעיבוד בגרסה הזאת של השיר הוליד בהמשך הדרך להיט נוסף, “ישראלים מצחיקים”, שזילבר הקליט ב-1978 לסרט מתיחות באותו שם; השני, Wheel Chair, גם הוא גירסה אנגלית לשיר מוכר, הפעם “הולך בטל” שיוקלט בגרסתו המוכרת בעברית רק ארבע שנים מאוחר יותר. כאן העיבוד שונה לגמרי, אבל הגרוב אותו גרוב פופי מקפיץ שבגללו, או בגלל היעדרו, או בשל סלידתם של חברי תמוז האחרים ממנו, או איזה סיפור שתבחרו לאמץ, הגיעה הלהקה ההיא לסוף דרכה בתוך זמן קצר מאוד. גם בצורתו המוכרת, “הולך בטל” הוא בן חורג באלבום של תמוז שרובו כובד ראש רוקי. אפילו את הביצוע המאוחר של זילבר ל“אהבה שקטה”, באלבום שלו עם להקת ברוש, אפשר להבין כביקורת על הכיוון שלקחה תמוז.
במומה יודעים לספר שהשותף היצירתי של זילבר בקטעים האלה הוא אריה זכריאש, גיטריסט ובסיסט שהיה חבר להקת הקצב “הכוכבים הכחולים”, ובאותם ימים ניגן עם רבקה זוהר (שהקליטה באותו זמן גירסה משלה ל”בטי בם”, במלים אחרות). זכריאש וזילבר חתומים יחד על הלחנים והעיבודים לשני השירים בתקליטון, גם על Wheel Chair, שבאופן מסקרן הקרדיט על גרסתו העברית באלבום של תמוז ניתן לזילבר לבדו. המפיק הוא אלן קרייף, שהיה אמרגנו של מייק בראנט ופרש חסות על זילבר הצעיר בזמן ששהה בצרפת. הגיחה האירופית של זילבר החזיקה מעמד עוד שנה והניבה עוד תקליטון אחד (עם גרסה בצרפתית למה שאנחנו מכירים כ“ברוש”). אחר כך זילבר חזר ארצה ומשם הסיפור ידוע.
עוד פרט מעניין: הקלטות הסינגל נעשו כאמור בצרפת, אבל העותק שבידי דווקא גרמני, ונושא את הלוגו של חברת Hansa, אולפן ולייבל גרמני גדול שטיפל בהרבה מאוד שמות גדולים בין שנות ה-60 לשנות ה-90. דיוויד בואי הקליט את אלבומי “טרילוגיית ברלין” שלו באולפנים של האנסה, כפי שעשו גם בוני אם ומודרן טוקינג, להבדיל. במקרה של זילבר, בכל אופן, סביר להניח שחלקה של האנסה מתמצה בהדפסת התקליטון ובהפצתו.

אריאל זילבר, Tweedle and Fiddle\Wheel Chair
הוקלט: 1972
הדפסה מקורית (צרפת): Charles Talar 80.001
הדפסה גרמנית: Hansa 12654AT
מפיק: אלן קרייף

Tweedle and Fiddle (אריאל זילבר/אריה זכריאש)
[audio: https://mistovev.haoneg.com/files/all/1.%20Ariel%20Silber%20-%20%20Tweedle%20And%20Fiddle.mp3]
הורדה

Wheel Chair (אריאל זילבר/אריה זכריאש)
[audio: https://mistovev.haoneg.com/files/all/2.%20Ariel%20Silber%20-%20%20Wheel%20Chair.mp3]
הורדה

האזינו למיקסטייפ עם כל השירים (כמעט) שזילבר הקליט או כתב לאמנים אחרים באירופה.

עדכון: הקורא הוותיק רונן רחמוט שלח לי תמונות של ההוצאה הצרפתית המקורית של התקליטון והנה הן לפניכם. הלוגו בפינה הימנית התחתונה מעיד שהתקליטון יצא בחברת התקליטים של צ’רלס טלאר. תודה, רונן.

פורסם בקטגוריה כללי | 20 תגובות

חלום אבוד

בתיכון המקצועי שבו למדתי לא ייחסו חשיבות רבה מדי למקצועות כמו היסטוריה או ספרות, אבל היתה לי מורה אחת לספרות שהאמינה שגם תלמידי מגמת האלקטרוניקה יכולים להרוויח משהו מקצת השכלה כללית, ונהגה לעורר את השיעורים שלה בכל מיני הדגמות והפעלות. יום אחד היא הגיעה לכיתה עם רדיו-טייפ, וקסטה שעליה שתי גירסאות שונות ל”עוד חוזר הניגון” של נתן אלתרמן (שם שנגזר מהשורה הראשונה בשיר, שלמעשה אין לו כותרת, או שכך לפחות נטען כאן). האחת בלחן של נחום היימן ובביצוע חוה אלברשטיין, והשנייה בלחן של נפתלי אלטר שהיום מוכר יותר בעיקר הודות לברי סחרוף, שגאל אותו משיכחה כמעט מוחלטת בסוף העשור הקודם, כשחידש אותו באוסף הראשון בסדרת “עבודה עברית”. את הגירסה המקורית של השיר בלחן הזה ביצעה נירה גל.
בעזרת שני הלחנים המאוד שונים האלה המורה שלי התכוונה להמחיש איך אפשר לפרש את השיר של אלתרמן בצורות שונות, והיתה לה גם העדפה ברורה: הביצוע הממלכתי של אלברשטיין העביר לדעתה את רוח השיר בצורה חיה ומדויקת (במיוחד היא התמוגגה מהתנופה הדרמטית ב”והרוח תקום”). לעומתו, הגירסה של נירה גל (שהוקלטה קודם, ב-1975) היתה בעיניה פופית, קלילה וחסר חשיבות. אני חשבתי שהיא מפספסת לגמרי, ושדווקא הכבדות של היימן לא תופסת את השיר טוב כפי שעשה אלטר, שהפך אותו לשיר דרך המנוני וגם עטף אותו בעיבוד מהוקצע ועדכני לאותו זמן. נותרנו חלוקים.
השנים שחלפו מאז לא היטיבו עם חלקה של גל בפופ העברי, או עם הזיהוי שלה עם השיר הנפלא של אלתרמן. עד לחידוש של סחרוף הגירסה שלה נשכחה כמעט לגמרי, ובקושי הושמעה; אחריו הלחן זכה לחיים חדשים, אבל עכשיו כבר היה מזוהה בעיקר עם סחרוף. מנירה גל, שבעיני היא עדיין המבצעת האולטימטיבית של השיר, קצת נגזלה התהילה.
אני מספר לכם את כל זה כי מצאתי בערמת התקליטונים שלי שיר אבוד של נירה גל, שהוקלט שנים אחדות אחרי “עוד חוזר הניגון” לאלבום השני של גל, “זה הזמן” (1978), ואיכשהו לא מצא את דרכו לאחד הדיסקים שהוציאה מאז (אלבומיה המקוריים מעולם לא יצאו מחדש). בעצם גם אני הייתי עלול להחמיץ אותו, כי הוא חבוי בצד ב’ של תקליטון שדרים, עם מדבקה חלקה ללא פרטים כלשהם. בצד הראשון של התקליטון נמצא שיר הנושא מתוך האלבום – שכתבו יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום, ושנשמע היום הרבה פחות מעניין. הבי-סייד, שלאחר תחקיר קצר התברר כ”תן לי חלום” שכתבה מירית שם אור, הלחין צביקה פיק ועיבד אלדד שרים, הוא להיט פ’אנק-דיסקו שמנמן וחינני. אני מהמר שפיק גם השתתף בהקלטה. אחרי שתקשיבו לסולו הסינטי הצ’יזי והנהדר שמגיע בערך דקה וחצי לתוכו, אני חושב שתסכימו איתי.

[audio: https://mistovev.haoneg.com/files/all/nira_gal_ten_li_chalom.mp3]
נירה גל – תן לי חלום

פורסם בקטגוריה כללי | 10 תגובות